2008-07-15

המעשה הטוב של אהוד אולמרט /מיכאל קליינר


הוספת תגובה    (1054) תגובות


2008-07-08

מותו של ידיד - לזיכרו של סנטור ג'סי הלמס / מאת מיכאל קליינר


ב4 ביולי יום העצמאות ה - 132 של ארה"ב הלך לעולמו סנטור ג'סי הלמס שהיה בעת האחרונה גדול ידידי ישראל בסנט.

לא רבים זוכרים שעד 1984 ג'סי הלמס נחשב לגדול שונאי ישראל ובצדק נחשב לכזה.

כמי שכהן כח"כ צעיר בכנסת העשירית באותה תקופה היה לי חלק במהפך חסר התקדים הזה שבו גדול האויבים הופך לגדול האוהבים.

בקיץ 1984 נתבקשתי על ידי מספר ידידי ישראל בארה"ב ובהם רוברט ג'ייקובס מאנשי הליגה להגנה יהודית והרברט צוויבון יו"ר אפסי (אמריקאים למען ישראל חזקה) להיפגש עם סנטור הלמס. למה דווקא אני? שאלתי. כי רק איתך הוא מוכן להיפגש, ענו לי הכיצד? שאלתי. הסתבר לי כי הדבר קשור לעמדותי האנטי קומוניסטיות ובייחוד לתמיכתי בפלישה של ארה"ב באותה שנה לגרנדה.

בכל אירופה גינו את הפעולה הפגינו נגדה וקראו לה אקט אימפריאליסטי. על רקע זה נתקל הלמס בתגובה של הח"כ הצעיר מישראל שברך על "פעולת השחרור" של ארה"ב בגרנדה. היה זה המשך לגישתי העקרונית שראתה במיגור הקומוניזם ומניעת הקמת רפובליקה עממית של כדור הארץ יעד ראשון במעלה,שמצדיק גם חבירה למשטרים אנטי קומוניסטיים לא כל כך דמוקרטיים. הלמס אמר אז לעוזרו פרופסור ג'ים לוסייר, שעת ארוכה הפציר בו להטות אוזן לקהילה היהודית: "את היהודי הזה אני מוכן לפגוש", וחברי להשקפת העולם הלאומית בניו יורק לא שקטו עד שהביאו אותי לוושינגטון, כדי שהצוהר שפתח הלמס לא יוחמץ.

בדרכי לסדרת הפגישות עם הלמס וקבוצת הסנטורים השמרנים שהוא עמד בראשה התעכבתי בניו יורק ושם נפגשתי עם ראשי הממסד היהודי. אלה שפכו עלי קיטונות של רותחים,כיצד אני נפגש ונותן לגיטימציה לצורר אנטישמי שונא ישראל דוגמת סנטור הלמס.

לכאורה ניתן היה להבין אותם. סנטור הלמס היה המתנגד הקיצוני ביותר לסיוע החוץ שהעניק לישראל 3 מיליארד דולר בשנה. סנטור הלמס תקף בחריפות את חברי הקונגרס היהודיים או אלה המייצגים אזורים בעלי השפעה יהודית על שמצד אחד הם מצביעים עבור אספקת נשק לישראל ובאותה נשימה מצביעים נגד התקציבים הצבאיים שבלעדיהם לא ניתן לייצר את אותו נשק שהם רוצים עבור ישראל ג'סי הלמס התנגד בחריפות ליוזמת הסנטור מניו יורק דניאל מוינהן לאלץ ע"י חקיקה את הנשיא רייגן להעביר את השגרירות של ארה"ב מתל אביב לירושלים. ג'סי הלמס היה גם יו"ר ארגון העזרה לילדים נכים בארה"ב וככזה גינה בחריפות את הפצצות חיל האוויר בבירות בזמן מלחמת לבנון הראשונה. מתחת לזגוגית בשולחן העבודה שלו הייתה תמונה של ילד לבנוני שנותר נכה קשה כתוצאה מהפצצה של חיל האוויר שלנו.

זה לקח שבוע שלם של פגישות ביננו אבל לבסוף הלמס פנה במכתב לנשיא רייגן לסכל את יזמת החקיקה "הלא חוקית" בסנט, בכך שיקדים ויעביר את השגרירות של ארה"ב לירושלים ביוזמתו.

הוא יצא בהודעה המתנגדת להקמת מדינה פלסטינית בליבה של הארץ הקדושה. כמו כן הבהיר שאמנם הוא מתנגד לממן בכספי המיסים האמריקאיים סיוע אזרחי למדינות זרות כולל ישראל אבל הוא תומך בהעברה מסיבית של תקציבים צבאיים לישראל אשר "חוסכת" לארצות הברית עשרות מילירדים שהייתה צריכה להשקיע בנוכחות צבאית להגנת האינטרסים האמריקאיים במזה"ת לולא היו ישראל וצה"ל קיימים.(על פי המספרים שהציג השקיעה ארה"ב באותה עת 80 מיליארד דולר בהגנת אירופה ו40 מיליארד דולר בהגנת יפן). הניו יורק טיימס בישר על שינוי העמדות של הלמס בעקבות הפגישה איתי תחת הכותרת-"מהפך של 180 מעלות בעמדותיו של סנטור הלמס בעקבות מפגש עם ח"כ ישראלי צעיר".

זו היתה תחילה של קשר הדוק ביננו, שנמשך בביקור בישראל של סנטור הלמס יחד עם סנטור נוסף מתומכיו של הלמס, שברובו בילה הסנטור בישובי יש"ע . סנטור הלמס שבינתיים קיבל את ראשות ועדת החוץ החשובה והיוקרתית ביותר של הסנט, הפך לידיד נאמן ביותר של ישראל ועמדותיו ההולכות ומתגבשות היו ממקמות אותו עמוק בתוך הגרעין האידאולוגי הקשה של המחנה הלאומי בישראל.

באופן אישי זיכה אותי סנטור הלמס בחוויה מרגשת כאשר הציג אותי בפני מליאת הסנט בטקס רשמי בו הוצג דו"ח על ביקורי בארה"ב ועמדותי ובדבריו יצר חוט מחבר בין היות הורי ניצולי שואה למאמץ המשותף שלנו לשמור את ישראל חזקה ובטוחה כדי שאסון כזה לא ישנה. לאחר דבריו הופסקה הישיבה בהתאם לפרוטוקול התקיים טקס בו חברי הסנט בתוך אולם המליאה זיכו אותי אחד אחד בלחיצת יד.

צריך להיות אדם גדול עם אומץ בלתי רגיל ובטחון עצמי נדיר כדי לשנות בבת אחת השקפת עולם ותפיסה כאשר מוצגים בפניך עובדות וטיעונים חדשים. סנטור הלמס היה איש כזה. הליכתו מאיתנו דווקא ביום העצמאות האמריקאי הולמת את היותו לוחם ללא חת למען חסנה של ארצו האהובה.

הוא היה אולי אחרון הנפילים של דור עם אמונה בלתי מעורערת בחלום של אמריקה אידיאליסטית הלוחמת להשרשת הדמוקרטיה הצדק והחרות. כל הערכים המרכיבים את הרוח האנושית במיטבה ומשקפים את הכמיהה שפיעמה בו לייצור עולם בטוח יותר וטוב יותר, שאמריקה, כמובן, מנהיגה אותו.

הוספת תגובה    (252) תגובות


2008-07-07

העברת החקירה בפרשת חיים רמון למבקר המדינה - החלטה אומללה / שרה טיקטינסקי


החלטת הממשלה להעביר את חקירת פרשת האזנות הסתר לחיים רמון לבדיקת מבקר המדינה, היא החלטה אומללה. היא החלטה שמשאירה את זירת הקרב בין אסכולת האקטיביזם השיפוטי לאסכולת הפרדת הרשויות ללא הכרעה. כל צד מנכס לעצמו סוג של ניצחון. והאמת היא ששני הצדדים יוצאים מהמאבק כשחצי תאוותם בידם והפוקוס של המאבק משתנה מהענין המהותי - האם נכון וצריך ועדת חקירה בעניין האזנות הסתר לחיים רמון, לעניין הטקטי - מי יצא מהמאבק וידו על העליונה.

האמת היא שאף לא אחד מהצדדים יכול לרשום נצחון גמור או הפסד גמור. ההחלטה להעביר את החקירה לידים של לינדנשטראוס היא כל כך פרווה שהיא מתקשה להשאיר חותם כלשהו, למעט חותם של חוסר אומץ לב ציבורי בקרב כל אחד מהמחנות.

הקרב בין מחנה בייניש-מזוז למחנה פרידמן-רמון-אולמרט שמסתיים בהעברת הזירה כולה לידים של מבקר המדינה - הוא סאטירה במיטבה. מזוז מאשים את פרידמן שהוא פועל מתוך מניעים לא ענייניים כחבר של אולמרט ורמון. מנגד, מזוז עצמו הוא לא בדיוק אובייקטיבי בהיותו נחקר פוטנציאלי בשל מרכזיותו בהובלת המערכת להרשעת רמון. ומבקר המדינה? מה איתו? האם הוא הדמות המתאימה לנהל חקירה כזו כשבחזית אחרת הוא מנהל קרבות אדירים מול ראש הממשלה ("החבר של פרידמן ורמון"). ואיך צריך להתייחס להצבעה של אהוד ברק שגם לו יש איזו גבנת קטנה קטנטונת שהופכת אותו תלוי בחסדי היועמ"ש. אם זה לא היה עצוב - זה היה מצחיק.

הדרך היחידה להסתכל באובייקטיביות על כל הפרשה הזו - היא דווקא דרך גורמים פוליטיים שאינם חשודים בהעדפת רמון בשל חברות, או תלות פוליטית. מיכאל קליינר, הוא אחד מהם. קליינר, איש הימין, שרואה בעמדותיו המדיניות של חיים רמון סכנה, יכול להיות נאמן על הציבור כאשר הוא מתייצב לימינו של רמון בפרשת "הנשיקה" והחקירה התמוהה שהתלוותה לה ושהסתיימה בהרשעת רמון. קליינר דורש לא רק ועדת חקירה בעניין האזנות הסתר שהפרקליטות נמנעה מלהעביר לרמון, שמא תסייענה לגירסה שלו, אלא מבקש לחקור חקירה מקיפה את כל שלבי ההתנהלות של הפרקליטות בפרשה.

כיצד קרה שקצינה בכירה הפעילה מכבש לחצים על המתלוננת תוך שימוש באיומים כוזבים לכאורה, על מנת שתגיש תלונה נגד השר רמון? מה היה דחוף כל כך לשגר קצינה שומרת שבת לחלל את השבת לצורך הפעלת לחץ לא לגיטימי על המתלוננת? מה הנחה את המערכת לשגר חוקרים מיוחדים עד לקוסטה ריקה כדי לגבות עדות? מדוע יצאו היועמ"ש ונשיאת ביהמ"ש העליון לתקשורת בסמוך להכרעת הדין כדי לשגר מסר לציבור שחייבים להקפיד על עבירות מין קלות כחמורות? וכמובן, בעניין האזנות הסתר עצמן שבהן נעשה שימוש חד-צדדי מבלי ליידע את ההגנה ולאפשר לרמון לעשות בהן שימוש לאימות גרסתו.

מי ששומע את תהיותיו של קליינר - יכול להבין מה גורם אובייקטיבי שמתמצא במערכת המשפט ובמערכת הפוליטית חושב. ע"פ מדד קליינר הגיע הזמן שמערכת המשפט תעבור טלטלה עזה בהרבה ממה שמסוגל לנפק לה, במקרה הטוב, מבקר המדינה. כששאלתי את קליינר מה דעתו על העברת החקירה למבקר הוא אמר באנדרסטיימנט שהוא מקווה שהמבקר לא יחקור את העניין כמו שמח"ש חוקרים תלונות נגד שוטרים שסרחו.

הוספת תגובה    (215) תגובות


2008-07-06

מזוז צריך לזוז/ מאת מיכאל קליינר


ביום בו העזה נשיאת בית המשפט העליון, הגברת בייניש, האמורה להיות סמל הריסון והאיפוק, לרמוז לגזירה שווה בין שר המשפטים, חתן פרס ישראל, פרופסור דניאל פרידמן, לבין ה"מסיתים" שהובילו, לדבריה, לרצח רבין - אפשר וצריך היה לצפות שהיועץ המשפטי לממשלה, ייצא להגנת השר שלו ויגנה את התלהמותה הבלתי ראויה. במקום זה הוא מנסה להתחרות בה .

מותר ליועץ המשפטי לממשלה להתנגד להצעת שר המשפטים להקים ועדת חקירה ממשלתית לבדיקת האזנות הסתר לשר רמון. השאלה היא, האם לולא הרצון לרצות את בייניש, היה מזוז מוצא לנכון לקפוץ בראש בנושא שהוא מעורב בו, לא רק כראש מערכת שיצאה מדעתה וגם סרחה לכאורה, אלא כמי שאישית דחף וקידם את החקירה המפוקפקת הזו. השאלה אם בהעדר מטען רגשי חריג המעוות את שיקול דעתו, לא היה מזוז ממתין עד ישיבת הממשלה כדי לנמק את התנגדותו לועדת החקירה.

פקיד ממשלתי, בכיר ככל שיהיה, שמתגולל על השר הממונה עליו בלשון מופקרת - חייב ללכת. מותר למזוז לחלוק על פרידמן, מותר לו להתווכח איתו ומותר לו אפילו לבקר אותו בנימוס. מה שאסור לו, זה להדביק לו סטיגמה מכלילה. משפט כמו "פרידמן יצא למסע נקם נגד מערכת המשפט", הוא משפט שאינו ראוי לעובד ציבור , גם לו היה בו שמץ אמת. אבל אין בו. הוא בדיוק נועד כדי לטשטש את האמת: פרידמן הוא איש אמיץ שמתייצב מול מערכת דורסנית המאיימת על הדמוקרטיה בישראל, ושלעומתה אפילו החצר של הרב עובדיה נראית כמבצר של ליברליזם ופלורליזם.

מערכת המשפט בישראל מנסה ליישם את המודל התורכי של מערכת אליטיסטית שמציבה את עצמה כערכאת עירעור מעל רצון העם ונבחריו, ואינה בוררת באמצעים כדי לסלק מדרכה את מי שמתנגד לה, כפי שלמדו על בשרם שרי משפטים שסרבו לכוף את ראשם ו"ללכת בתלם". אם פרידמן יכשל, הפרדת הרשויות בישראל תחדל להתקיים, והרשויות המבצעת והמחוקקת בישראל יהפכו להיות רלוונטיות כמו הממשלה והפרלמנט הירדניים. הם מחוקקים, הם מקבלים החלטות, אבל מישהו אחר קובע בסוף. בירדן זהו המלך עבדאללה.

מה שפרידמן מציע, בצדק, זה לחקור פרשיה חמורה המאיימת על שלטון החוק: האזינו לשר בניגוד לחוק, קצינה דתיה נאלצה לחלל שבת כדי להפחיד חיילת בתואנות שווא ולהביא אותה להגיש, בניגוד לרצונה, תלונה נגד שר בישראל, חוקרי משטרה נשלחו לחו"ל על חשבון משלם המיסים כדי לגבות עדויות בשעה שמשאבים כספיים נדרשים לטפל בגל הפשיעה הגואה בישראל, ואם לא די בכך, יצאו היועץ המשפטי ונשיאת העליון בהכרזות פומביות על חשיבות המאבק בעבירות מין קלות כחמורות, ערב הכרעת הדין.

את ההמלצה לקיום ועדת חקירה בפרשת האזנות הסתר הבלתי חוקיות לכאורה לשר רמון גיבשו נשיא בית המשפט המחוזי בירושלים, ורדי זיילר,וועדת החוקה של הכנסת בהחלטה פה אחד- ולא דניאל פרידמן. ומה יש למזוז לומר להגנתו בהקשר זה? אולמרט חבר של רמון ולכן לא ראוי שהממשלה תמנה ועדה כזו. על זה נאמר "טול קורה מבין עיניך". ואני אומר: על מזוז לזוז.

הוספת תגובה    (8) תגובות


2008-05-27

מכתב גלוי ופומבי לקיבוצים עוטפי עזה


רצ"ב מכתב שהופץ, ברשת האיימל, המדבר בעד עצמו. לא ידוע מי כתב אותו.אלינו הגיע מחיים יואבי-רבינוביץ, רו"ח



חברים יקרים בקיבוצי עוטף עזה,

במשך שנים רבות חלקתם צירי נסיעה משותפים וחלקות אדמה שכנות עם מתיישבי גוש קטיף. כמוכם גם הם היו חקלאים ציונים, מלח הארץ, שרק רצו לפתח את יישוביהם ולגדל ירקות בשדותיהם. כמוכם גם הם שרתו בצה"ל בסדיר ובמילואים, ועודדו את בניהם לשרת במיטב היחידות הקרביות. רבים מהם הגיעו לגוש מהיישובים הסמוכים לכם, מעיירות הפיתוח וממושבים דתיים בסביבה. כן, נכון. הם היו דתיים. וימניים, רחמנא ליצלן. אז מה. בעומק ליבכם אתם יודעים שמדובר באנשים טובים וערכיים, המיטב שאפשר למצוא כאן במדינה.

יחסי שכנות, אחווה ורעות יכלו לשרור ביניכם. הם שאפו לכך, אבל אתם, בהשראת אדמו"רים חילונים ופוליטיקאים מהשמאל הקיצוני, העדפתם לדגול ביחסי שכנות ואחווה עם האויב הערבי מעזה, ולטפח עוינות כלפי אחיכם חלוצי ההתיישבות. האמנתם שלמען השלום צריכה התובענות הפלשתינית האלימה לבוא על סיפוקה, כי אין טעם למות בגלל חלקת אדמה. במיוחד כשהיא לא שלכם. כאשר במסגרת 'יוזמת ז'נווה' הוצע למסור לפלשתינים חלק מאדמותיכם, זעקתם חמס. למה שדווקא אתם, אנשי שלום, תשלמו את מחיר השלום.

לא היססתם להוקיע את מפעל חייהם של אחיכם ולהציגו כמכשול לשלום. ראיתם בהם גזלני אדמותיו של עם אחר, למרות שאיש לפניהם לא ניסה או האמין שניתן לגור ולפתח חקלאות על החולות של חוף עזה. בימי שישי נהגו נציגים שלכם להתייצב על ציר כיסופים שבו נסעו, ולדרוש מהם 'לחזור הביתה'. הבית שעד היום, כמעט שלוש שנים אחרי הגירוש, עוד לא הצליחו שלוחיכם בפוליטיקה לארגן עבורם, לאחר שגזלו מהם בכוח ברוטאלי את ביתם בגוש. לאחר שמהלכי אוסלו המופקרים שבהם תמכתם החלו לגבות את מחיר הדמים הצפוי, הצטרפתם לתובעים את נסיגת צה"ל והחרבת ההתיישבות, כי למה שנשלם בדם בנינו בשביל לשמור על המתנחלים. תמכתם בכל ליבכם באריאל שרון כשקם עליהם לגרש ולהחריב. התעלמתם מתיק השוחד שקיבלה משפחת שרון ובלבד שיביא חורבן לגוש קטיף והפיכת תושביה לפליטים.

קיבלתם את מבוקשכם. התוכנית המדינית לה התאוויתם בוצעה בקשיחות אכזרית. היישובים חרבו, בתי כנסת הוצתו באש, מתים נעקרו מקבריהם, והמתנחלים גורשו אל עתיד לא ברור, ללא בית וללא מקורות פרנסה.

ועכשיו אתם נמצאים במקומם. בתיכם הפכו למטרות. שדותיכם מטווחים ביריות. בכל רגע אתם וילדיכם נתונים לסכנה של פצצות שנופלות מהשמים וזורעות הרס ובהלה בין הבתים. בניגוד לעמידת הגבורה של שכניכם לשעבר, אתם לא רוצים להיות הפראיירים של המדינה. בכפר עזה, שם נרצח לאחרונה אחד החברים, מבקשות עשרות משפחות לעזוב. בעצם הייתם רוצים שכבר יעשו משהו. מבצע צבאי גדול עם כניסה מאסיבית לעזה שתעשה שקט להרבה זמן. אבל אתם לא יכולים להגיד את זה, הרי אתם אנשי שלום. אולי אתם גם מתביישים. הרי כולם מזהירים מפני מחיר הדמים הצפוי, ואיזו זכות יש לכם היום לדרוש את זה מעם ישראל? ביחידות הקרביות של צה"ל יש נוכחות דומיננטית ביותר של הכתומים. הם הזהירו מפני התוצאות החמורות של הנסיגה. האם הם צריכים לשלם את מחיר השגיאה המוסרית והביטחונית שלכם? ומה אחרי שניכנס לעזה, שהיא היום הרבה יותר חמושה ומבוצרת, ונכבוש אותה? האם נשלם מחיר דמים כדי להעביר את השלטון מאויב א' לאויב ב', מחמאס לפתח, מגדודי עז א-דין לגדודי אל-אקצה, מידי הנייה לידי אבו-מאזן?

כדי שתהיה לכם מעט זכות לצפות לכל הקרבנות הללו לשם הצלת בתיכם ויישוביכם, לפחות תבקשו סליחה. הודו בטעותכם, המוסרית והביטחונית. עזרו לעם הזה לפקוח את עיניו, כפי שנפקחו עיניכם.

הוספת תגובה    (2) תגובות


2008-03-06

בחירות חדשות –חלום באספמיה/הרב צוויבון


בחירות חדשות –חלום באספמיה ממשלה חליפית : אפשרות מעשית

מאת:הרברט צווייבון

בגליון הג'רוזלם פוסט מה-18 לינואר הציגה קרוליין גליק כתב אישום חריף נגד ממשלת אולמרט וליוותה אותו בתסריטים שונים להפלתה ולעריכת בחירות חדשות טרם מועדן בשנת 2010.

לכך מתנגדים חברי כנסת רבים, החוששים לאבד את מושביהם הנוחים, וזאת למרות העובדה שהתמיכה הציבורית באולמרט אינה מגיעה ל10%. אולם הגב' גליק מתעלמת מן העובדה שאפשר להפיל את ממשלת אולמרט בלי להזדקק כלל לבחירות חדשות.

כפי שקובעת גליק,"ממשלת אולמרט מורידה את המדינה אלי תהום בכל תחום שלטוני אפשרי". תחת אולמרט מתמוטטת מערכת החינוך,כאשר השביתות פוגעות הן בבתי הספר התיכוניים והן באוניברסיטאות. בחזית הביטחון הוא נושא ונותן על הסכם שיותיר את מדינת ישראל חסרת הגנה . הוא אינו פועל כלל לשים קץ להתקפות הטילים על שטח ישראל,הוא עומד מהצד בעוד חיזבאללה,ממש תחת עינו הפקוחה של האו"ם ,משקם את ארסנל הנשק שלו ומשתלט מחדש על דרום לבנון,ומצפה לשווא שאירן תטופל על יד ארצות-הברית.

עכשיו, לאחר פרישת "ישראל ביתנו" מהממשלה מייחלת גליק לפרישה אפשרית של ש"ס (שנותרה החברה ה"ימנית" האחרונה בקואליציה) ולהקמת סיעה חדשה ועצמאית על ידי אחד עשר חברים בסיעת "קדימה" , אפשרות הנראית יותר ויותר סבירה. במקרה כזה, כותבת גליק, "יהיו לאופוזיציה 61 הקולות הנדרשים להעביר בכנסת החלטת אי -אמון ולהקדים את הבחירות".

אולם, האופוזיציה יכולה להגיע לשלטון גם ללא בחירות חדשות. החוק הישראלי קובע כי, אם ישנם שישים ואחד קולות בכנסת התומכים בהצעת אי- אמון ,אפשר לתבוע מנשיא המדינה למנות ראש ממשלה חלופי. יש להזכיר את המועמד החדש בשמו, וכיון שנחוצה תמיכתו של הליכוד בגיבוש אותם 61 קולות ("קדימה "לשעבר-11, איחוד לאומי-9, ישראל ביתנו-11, ש"ס -12 , יצטרך המועמד להיות מנהיג הליכוד בנימין נתניהו.

למסלול הזה במקום בחירות חדשות,יתרונות אחדים. הוא ימנע מאולמרט לכהן כראש ממשלת מעבר בתקופה –עד לבחירות- שלושה חודשים לכל הפחות-שבה יוכל לגרום לנזק של ממש. בנסיבות דומות,ויתר אהוד ברק לערפאת בקמפ דיוויד מה שאז נחשבו ויתורים שלא יעלו על הדעת- וישראל ניצלה רק בזכות ערפאת שסרב לקבל את ויתורי ברק (למרות שנלחץ על ידי מדליין אולברייט, שתבעה ממנו להסכים לקבלם). מסלול זה של הימנעות מבחירות חדשות ימנע מאולמרט את שיקום הקואליציה שלו על ידי פיתוי מרצ והסיעות הערביות על סמך הקביעה כי התמיכה בממשלתו היא מחיר נמוך ביותר לשלם תמורת חלוקת ירושלים ומסירת יהודה ושומרון לידי האוייב.

האפשרות להימנע מבחירות חדשות תדבר גם על לב חבריה המהססים של סיעת "קדימה". אם יתפצלו ממנה שליש מהסיעה המקורית-10 חברי כנסת במקרה דנן-ישמרו על כל הזכויות של סיעה בכנסת,ההטבות השלטוניות וכד'.הם יוכלו להמשיך ולהחזיק במושביהם שנתיים נוספות,אשר במהלכן יישארו האופציות שלהם פתוחות בפניהם-להצטרף חזרה אל הליכוד ממנו רובם התפצלו בדרכם ל"קדימה": להצטרף אל מפלגה אחרת, או לגשת לבחירות כמפלגה חדשה לחלוטין-אם ירגישו בצמיחת התמיכה בהם. הם יוכלו להופיע בצורה חזקה ומושכת,כמי שהצילו את המדינה מהאיום הקיומי עליה מצד ממשלת אולמרט.

ישנו יתרון גדול נוסף בדרך זו של החלפת אולמרט בראש ממשלה אחר. חופש הפעולה של נתניהו יצומצם על-ידי הרוב הזעיר שייהנה ממנו בכנסת. כיוון שלנתניהו יש נטייה מוכרת להשמיע ברמה קולות של מנהיג לאומי גאה ובפועל לנהוג כוותרן חלשלוש מהסוג שמצמיחה מפלגת העבודה, חשוב ביותר שחופש הפעולה שלו לאחר שייבחר לראשות הממשלה יוגבל על- ידי שותפיו בקואליציה, כדי לבלום את נטייתו להיכנע לתביעתו של ממשל אמריקני תקיף.

הרברט צוויבון הוא יו"ר אמריקאים למען ישראל בטוחה.(afsi)

הוספת תגובה    (7) תגובות


2008-03-03

עשרה אנשי קדימה


בימים אלה בהם ראש הממשלה מרבה לשים פעמיו אל מדינות הים נפל דבר בסיעת קדימה בראשותו של אלי אפללו.

בהעדרו של ראש הממשלה הרגישו כנראה חברי קדימה מספיק חפשיים ומשוחררים מלחץ כדי להיזכר בשמץ ממורשתם הרעיונית ובנקוף אותם מצפונם הגיעו למסקנה שירושליים בשלמותה צריכה להישאר בריבונות ישראל.

אנו רוצים לקוות שירושליים היא רק עילה נוחה להתחלה ובעצם המסר של הרוב בסיעת קדימה הוא רחב יותר. המסר של קדימה לעומד בראשה הוא: לא נתמוך אוטומטית בויתורים המסוכנים לאבו מאזן.

זהו מסר מעודד מאד לאוהבי ארץ ישראל שמקווים כי כאשר תחשף במלואה מסכת הויתורים החשאיים שמבטיח אולמרט לאבו מאזן ימצאו 10 חברי קדימה אמיצים שיצטרפו לשס כדי להקים ממשלה חלופית בראשות נתניהו.זאת כדי לבלום את יישום הנסיגות המסוכנות שמתכנן אולמרט.

הוספת תגובה    (57) תגובות


2008-02-15

עשרה ח"כים


ראש הממשלה אולמרט שרד את ווינוגרד. אהוד ברק ברח מהצעד המתחייב הן ברמה המוסרית והן ברמה הפוליטית ונותר על מושבו המיניסטריאלי. החלטה זו של ברק יכולה לסמן את סופה של דרכו הפוליטית. ברק לא טיפש הוא יודע זאת ללא ספק.

להישארותו בממשלה יכול לכן להיות רק הסבר אחד:מהלך של אולמרט מול אבו מאזן שכרוך במסירת יהודה ושומרון שיאלץ את השמאל לתמוך בו בין מתוך הממשלה ובין מבחוץ. תסריט הבלהות של ברק מורכב מפרישה שאחריה במקום בחירות הוא נאלץ לתמוך יחד עם מרץ והערבים בממשלת מיעוט של אולמרט שתקדם את ה"תהליך" המקודש.

בבמצב כזה גם פרישתה הצפויה של ש"ס תותיר את הקואליציה עם 70 ח"כים.במצב כזה מה שיפריד בין ישראל ןהאסון הקיומי של הקמת מדינת חמאס בשטח החולש על ליבה של ישראל-הוא עשרה חברי כנסת מקדימה והגימלאים שיצטרפו מחדש למחנה הלאומי ויפילו את ממשלת אולמרט.

יהיה קשה מאד אולי בלתי אפשרי למצוא עשרה ח"כים כאלה אם הצטרפותם נועדה להוביל לבחירות שמשמעותן לגבי רוב חברי הכנסת האלה תהיה סוף הקרירה הפוליטית שלהם.

הדרך המעשית שיש לה סיכוי אמיתי לגייס עשרה גימלאים ואנשי קדימה היא כינון ממשלה לאומית בראשות נתניהו בכנסת הנוכחית.ממשלה כזו יכולה להותיר את אותה עשיריה בכנסת למשך יותר משנתיים נוספות עד נובמבר 2010.

נתניהו מעדיף בחירות חדשות על ממשלת טלאים בכנסת הקיימת.אך יש רגעים בהם מצופה ממנהיג להציב את השיקול הלאומי לפני הנוחות האישית. במקרה זה מדובר בשיקול לאומי עליון, בסיכוי היחידי לבלום הדרדרות להסכם שאם יחתם וימומש מעמיד בסכנה את עצם קיומה של המדינה היהודית

הוספת תגובה    (אין תגובות עדיין)


2008-01-24

טרנספר מרצון למצרים - יציאת מצרים לכיוון הנכון


מאות אלפים מתושבי עזה שנסים על נפשם למצרים לאחר שרמסו בדרכם את המחסומים, הגדרות והחומות, מדאיגים מאד את ממשלת ישראל. החשש הוא שהם ישובו לשטחי עזה כשברשותם חומרי חבלה וכסף לשימון מנגנוני הטרור. אולי אפילו יעברו קורסים מזורזים בלוחמת טרור באיראן או בסוריה. חששה של ישראל קצת מוגזם נוכח העובדה שכל העת היתה זרימה בלתי פוסקת של חומרי חבלה במנהרות, ונוכח העובדה שמצרים אפשרה לאנשי החמאס לבוא ולצאת בשעריה ללא פיקוח ישראלי או אירופאי.

ממשלת ישראל כנראה אינה מבינה, שהסיכון שיהוו אלה שישובו, אינו שקול כנגד הסיכוי שרבים מהם יעדיפו להשאר במצרים או להגר ממנה למקומות אחרים.

צא ולמד, אם רעב, מדומה או לא מדומה ופחד מהבאות, הביאו לבריחתם של רבבות או אפילו מאות אלפים, סביר שלו ישראל היתה נוהגת כמדינה שפויה בתגובה להפצצת עריה, הבריחה היתה בהיקפים גדולים בהרבה. לו ישראל היתה נוהגת כפי שנהגו כוחות נאטו שהפציצו את סרביה, או אפילו, מסתפקת בהפצת עלונים המזהירים שישראל עומדת להפציץ את כל המטרות הצבאיות ברצועה, היתה הרצועה מתרוקנת מיושביה.

הבריחה למצרים היא הזדמנות עבורנו. זה לא הזמן להתחסד ולעטות על עצמנו שלמה של הומניסטים חסרי תבונה, שדואגים לחזרתם של "התושבים האהובים של עזה" לבתיהם.

להפך.

עלינו להיות הומינסטים לכיוון הנכון. יהיה זה נכון, כדאי ורצוי שישראל תציע באופן מיידי סיוע כספי גדול לממשלת מצרים בגין כל משפחה שתקלט בה באופן קבוע ופיצוי כספי הולם לכל משפחה שתעבור ממצרים לכל מקום מחוץ לארץ ישראל. זה הזמן שלנו לפנות למדינות אירופה הנאורות ולדרוש מהן לפרוע את הצ'ק, ולהעמיד תקציבים לטובת טיפול בפליטי הרצועה וקליטתם מחדש במדינות ערב.זו גם הזדמנות פז עבור ערביי הרצועה לעבור למדינה שבה הם רוב, ולא חיים תחת שלטון של רוב יהודי.

פעולה מהירה וחכמה ברוח זו, יכולה להיות הסיכוי הריאלי היחידי למניעת מלחמה מזרח תיכונית גדולה שתסכן את העולם כולו,ולקידום שלום בו ישראל מתקיימת בגבולות ברי הגנה תוך שמירת מהותה היהודית ומשטרה הדמוקרטי.

הוספת תגובה    (125) תגובות


2008-01-16

הכוונות האמיתיות של אבו מאזן
- או תמונה אחת אומרת יותר מאלף מילים
(צולם ב-13.1.2008)

http://origin.ih.constantcontact.com/fs083/1101929139886/img/9.jpg

הוספת תגובה    (אין תגובות עדיין)




1-10 | 11-20 | 21-30 | 31-40 | 41-50 | 51-60 | 61-70 | 71-80 | 81-90 | 91-100 | 101-110 | 111-120 | 121-130 | 131-140 | 141-150 | 151-160 | 161-170 | 171-180 | 181-190 | 191-200 | 201-203

ארכיון החדשות