|
|
Russian |
|
English |
|
French |
|
צור קשר |
|
פורום |
|
הרשמה |
|
המסגר 55 תל אביב, טלפון: 03-5621521 |
|
 |
2007-01-16
לזכרו של יורי שטרן/ מיכאל קליינר
הכרתי אותו ב-1988. כיהנתי אז כיו"ר ועדת העלייה והקליטה של הכנסת. איווט ליברמן בא אלי והציע לי למנות אותו ליועץ הוועדה. היה זה על סף גל העלייה הגדול, אותו כבר עברנו ביחד עם יורי. ימים גדולים ומרגשים של מאבקים חשובים: לשכנע את הציבור שגל עלייה בפתח, להתכונן, לדאוג להקצאת משאבים הולמת ואח"כ לטפל בתהליך הקליטה עצמו. ההתגייסות הציבורית, המאבק בסטיגמות וכמובן המאבק בקשיי הקליטה מול הרשויות ומול העולים עצמם שהתגוררו בדיור זמני ועבדו בעיקר בעבודות דחק, במקום בעבודות להם הוכשרו.
יורי היה איתנו ימים כלילות גם בעצה, אך בעיקר בעבודת נמלים קשה של פיתרון בעיות קליטה של עוד משפחה ועוד משפחה: מסור, איכפתי ויעיל.
בכנסת ה-14 יורי היה חבר כנסת מטעם ישראל בעליה. למורת רוחו של ראש מפלגתו דאז שרנסקי, שהיה עסוק ברומן עם אהוד ברק, הצטרף יורי לחזית ארץ ישראל שבראשה עמדתי אז. כשבאתי להחתימו על האולטימטום לנתניהו, המתרה בו שחתימה בוואי על ויתור של 13% משטחי יש"ע תעלה לו בממשלתו - הוא סרב לחתום. רק בדיעבד למדתי לכבד את עמדתו המנומקת. אז הוא הסביר לי כך: "אותם ראשי מועצת יש"ע שכרגע לוחצים עלינו לחתום, יבואו אלינו לאחר שביבי יתקפל ויתחננו שלא נממש את האיום. ואני - הוסיף יורי ואמר - אם אני חותם אני הולך עד הסוף. לכן לא אחתום". באופן טבעי, באותה העת, לא אהבתי את עמדתו. בדיעבד, התברר שהוא צדק. בדיוק כפי שניבא, לאחר שביבי חתם על הסכמי וואי, הפעילו ראשי מועצת יש"ע (למעט אורי אריאל)לחצים כבדים על חותמי המסמך להתכחש לחתימתם ולתמוך בנתניהו. רוב החותמים אכן התקפלו.(למעט בגין, גנדי, אילון ואנוכי שהלכנו עד הסוף). כזה היה יורי: איש עקרונות, אידיאליסט, אבל גם איש נבון ומפוכח שמבין דבר או שניים בפוליטיקה ופוליטיקאים.
לפני שנים מספר בשלהי ממשלת ברק ביקשתי ממנו להצטרף לשורת מפגשים עם חברי קונגרס שאירגנתי לבקשת יו"ר ארגון AFSI, הרב צוויבון. יורי התבלט בשליחות זו ברצינותו ובצורה המכובדת והיעילה בה תיאר בפני הסנטורים וחברי בית הנבחרים את נזקי יוזמות קלינטון-ברק לישראל וארה"ב כאחת. מארחיו, יוזמי הסיור, התרשמו גם מכך שיום יום עד הלילה, המשיך יורי לקיים פגישות מדיניות אותן יזם בעצמו, מעבר לסדר היום המאד עמוס שהכינו המארגנים. אחריות, רצינות וחריצות,זה מה שהקרין תמיד. מאד שמחתי שאותו ביקור היה אדן הזינוק למעורבות עמוקה ועתירת פירות של יורי בחיזוק הקשר עם הקהילה הנוצרית אוהדת ישראל.
לדאבון הלב, אין היום הרבה אנשים כמותו בכנסת. לכתו של יורי בטרם עת, היא אבידה קשה לא רק למשפחתו ואוהביו, אלא למחנה הלאומי כולו ולמדינת ישראל. יהי זכרו ברוך.
הוספת תגובה (אין תגובות עדיין)
2007-01-15
מתנחלת מסלידה? או תיקשורת סלפנית ומסיתה ?
אתה לא צריך להיות איש שמאל כדי שהתמונות של יפעת אלקובי כפי שהוצגו בתיקשורת יעוררו בך יותר משמץ אי נוחות.לכן,לא מפתיע שאנשי ימין רבים התגייסו לרשימת המוקיעים והמזועזעים.
מי שמכיר את השנאה העוורת והגועשת של רבים ורעים בתיקשורת לכל מה שקשור ליהודים בחברון(יהודים חיים בעיקר) - היה קודם בודק ורק אחר כך מגנה.
בקורס שנה א לטלוויזיה מלמדים את כוחה של הטלוויזיה לעוות את המציאות על ידי הדוגמה הבאה- ראש עירית תל אביב קורא לציבור להשתתף בהמוניו בחגיגות שמחת תורה בכיכר מלכי ישראל. כ- 200 איש מגיעים ופוצחים בריקודים נלהבים. כתב אוהד יורד אל החוגגים ובתצלום תקריב ממלא את המסך הקטן ביהודים הרוקדים בהתלהבות עם ספרי תורה בכיכר העיר. כתב עויין עולה על גג בית העיריה ומצלם כיכר ריקה שבמרכזה מפזזים מספר תמהונים שרק מדגישים את גודל הכישלון של ראש העיר.
ר"ב קטעים ממכתבו של ראש המטה למען א"י אביעד ויסולי אל מפקד גלי צה"ל ששופכים אור על סרט ההסתה האפל נגד הגברת אלקובי ומי שרוצים שהיא תייצג בעיני הציבור התמים-
א. הסרט צולם לפני כחצי שנה ע"י רג'אא אבו עיישה במצלמה שניתנה לה ע"י ארגון בצלם אשר הפיץ את הצילומים.
ב. הסרט נערך במשך חודשים ארוכים בארגון "בצלם" ואינו אותנטי.
ג. הארוע החל בפרובוקציה שבה נשלחו בני משפחת אבו עיישה להתגרות בתושבי אדמות ישי על סף ביתם. ההתגרות כללה גם מכות ויריקות מצד משפחת אבו עיישה בהם נפגעה גב' אלקובי.
ד. הצלמת ירקה, במהלך הצילומים, פעמיים על יפעת אלקובי והרוק פגע בפניה של גב' אלקובי. בעשותה זאת עברה הצלמת על עבירה פלילית של תקיפה.
ה. עם כל הגסות שבניבולי הפה, הם עדיין מותרים במדינה דמוקרטית במסגרת חופש הביטוי. אין בכך אפילו עבירה על חוק לשון הרע מאחר והם נאמרו בדו-שיח ולא פורסמו לציבור (אלא ע"י ה"נפגעת" עצמה).
2. הראיון הראשון בתכנית היה עם אדם שהוצג כתושב חברון. הוא לא היה עד לארוע, הוא לא מכיר את המשתתפים והוא הובא על ידכם רק על מנת להכפיש את תושבי חברון היהודים. במהלך המשדר הוא טען שהמתנחלים שברו לו 13 (!) שיניים מבלי לתאר מי, מתי ובאילו נסיבות. רפי רשף חזר על כך בקולו, מבלי לברר את האישום (למותר לציין כי פיזית זה פשוט בלתי אפשרי)
3. הראיון השני היה עם אדם שרפי רשף זיהה אותו כ"חייל אשר שירת בחברון". גם לו לא היה קשר כלשהו לארוע או למשתתפים. במהלך המשדר הוא הודה כי הוא חבר בארגון השמאלני "שוברים שתיקה", הוא השתחרר לפני שנה וחצי והוא הוצב בחברון 7 חודשים (ככל הנראה לפני שלוש שנים). כל העובדות האלה לא הוצגו בפתיח או במשך המשדר ע"י רפי רשף. המרואיין הנ"ל גם הובא אך ורק להכפיש את מתנחלי חברון
עד כאן קטעים ממכתבו של אביעד ויסולי אל מפקד גלי צה"ל.
מזלו של דוד מלך ישראל שלא היתה טלוויזיה בתקופתו. שמאלנינו כבר היו דואגים לחרוט בזיכרון הקולקטיבי את הקלוז-אפ של הברבר הפרימיטיבי מזיל הריר, עם מבט של טירוף, מניף בצהלות גיל ראש כרות של חייל אויב אומלל שנפל על משמרתו, ובכך הוא מחלל את גוויתו בניגוד לאמנת ז'נבה.
הוספת תגובה (אין תגובות עדיין)
2006-12-11
ערבים ישראלים נתפסו מבריחים אמל"ח למחבלים בשטחים
הותר לפירסום כי שירות הבטחון הכללי והמשטרה חשפו רשת של סוחרים באמצעי לחימה שהבריחה כלי-נשק ותחמושת רבים בין ישראל ליהודה ושומרון.
כוחות הבטחון עצרו בחודש שעבר את מוחמד אגְבַּרִייה, כבן שלושים מאום אל פאחם. על פי החשד הבריח בשנתיים האחרונות רובי אם שש-עשרה, אקדחים ואלפי כדורי תחמושת לסוחרים ביהודה ושומרון. הסוחרים מכרו את אמצעי הלחימה לפעילי טרור. כמו כן הבריח אגברייה אמצעי לחימה מהשטחים לישראל, לשימושם של עבריינים.
עד כה נעצרו שלושה פלסטינים ועשרה תושבים מהמגזר הערבי בחשד שהיו מעורבים בסחר באמצעי הלחימה. בחודש שעבר נעצרה חולייה אחרת של שניים עשר ערבים ישראלים שסחרו באמצעי לחימה עם תושבי השטחים.
הוספת תגובה (אין תגובות עדיין)
2006-12-08
ידידי ישראל בארה"ב- המלצות בייקר מזכירות את צ'מברלין
ההמלצות של ועדת בייקר המילטון לעניין עיראק זועקות להשוואה אל הפייסנות של צ'מברלין מול גרמניה הנאצית ב- 1938, אומר הרב צוויבון יו"ר AFSI {אמריקנים למען ישראל חזקה}.
ישראל עלולה להיות השה לעולה כמו צ'כוסלובקיה ב - 1938. והפועל היוצא- היום כמו אז, תוקפנות הולכת ומתעצמת של אויב הצובר נחישות.
בייקר והמילטון המליצו על הדברות, ובכך ממעניקים לאיראן זמן נוסף לפתח יכולות גרעיניות ויכולת להרחיב את איזור ההשפעה שלה אל המפרץ הפרסי.
המטרה העיקרית בעיראק צריכה להיות ממשלה יציבה - ולא מרדף אחר הדמוקרטיה בחברה שאינה רואה בדמוקרטיה צורת שילטון לגיטימית. יתרה מזאת, המלצות בייקר והמילטון מתעלמות מכך שהכוחות של ארה"ב הם המחסום בפני הטרור ומדינות כמו איראן.
הרב צוויבון ממליץ להגביר את שיתוף הפעולה האסטרטגי והמודיעיני עם ישראל, במקום לדחוף להחלשתה של ישראל, המדינה הדמוקרטית הידידותית היחידה במזרח התיכון.
הוספת תגובה (אין תגובות עדיין)
2006-12-05
המפות של יולי (בעקבות ההחלטה להחזיר את הקו הירוק למפות בספרי הלימוד )
המפות בבתי הספר נועדו לשקף מציאות קיימת. לא משאלות לב ולא עמדות פוליטיות.
לאחר מלחמת ששת הימים ממשלת שמאל שדגלה בויתור על השטחים ששוחררו במלחמה, כללה אותם, למרות עמדתה הפוליטית, במפות שנלמדו בבתי הספר בתוקף המציאות שצה"ל יצר בשטח- מחיקת הקו הירוק וריבונות צה"ל ביש"ע, סיני והגולן.
אפילו שולמית אלוני, אמנון רובינשטיין ויוסי שריד ממר"צ, שהיו שרי חינוך לפני הגברת תמיר, לא הרחיקו לכת עד כדי כך.הם היו אנשי שמאל, אבל לא היו טיפשים. הם ידעו, הרי, שביש"ע לא היתה ריבונות אחרת מאז ימי התורכים. מצרים לא דרשה את עזה בהסכמי קמפ-דיוויד, וירדן ויתרה על התביעה ליו"ש מסיבותיה שלה (כנראה הדמוגרפיות).
אז מה תעשה שרת החינוך הנכבדה? תדחוף את עזה חזרה לגרונה של מצרים בכוח, או את יו"ש לעבדאללה? ומה עם רמת הגולן והשכונות במזרח ירושלים, שהכנסת סיפחה בתוקף חוק?
להצעת יולי תמיר יש רק תגובה הולמת אחת - תעודת חצי עם הציון בלתי מספיק והביתה.
הוספת תגובה (אין תגובות עדיין)
2006-12-01
שתי מדינות לעם אחד - אזרחי ישראל הפלסטינים מגלים טפחיים
בידיעות אחרונות היום מפרסם נחום ברנע מסמך שיתפרסם ביום שלישי הקרוב בנצרת במסיבת עיתונאים בשם:"החזון העתידי של הערבים הפלסטינים בישראל". הנייר שנעשה מטעם האו"ם כלל 38 אישי ציבור ואקדמאים ועוד ששה חוקרים ערבים. כולם שותפו בהכנת הנייר.
הנייר מגדיר את הקמת המדינה כפעולה קולוניאליסטית,דורש לבטל את חוק השבות, לקבל ייצוג והכרה במוסדות בינלאומיים, אפליה לטובת הערבים בכל תחומי החיים(אפליה מתקנת). עד שיגיעו לרוב הם דורשים הגנה בינלאומית מנהל עצמי וזכות וטו על כל החלטה שתקבל ישראל.
המסמך מלא טינה ליהודים ועל פי ברנע מול כל הדרישות, אין בו מילה אחת של מחויבות למדינה.
מעניין לחכות ליום שלישי ולראות עד לאיזה עומק מתחת לשטיח תטאטא התיקשורת את המסמך החד משמעי הזה. כדי להמשיך להחיות את השקר המוסכם שמרבית אזרחי ישראל הערבים נאמנים למדינה.
הוספת תגובה (אין תגובות עדיין)
2006-11-28
לאולמרט יש אג'נדה/ מאת שרה טיקטינסקי
הולך בדרכי קודמו, גם אולמרט מצא את הדרך הבטוחה לליבה של התקשורת בתקופה רוויית חקירות נגדו. את נאום לטרון המפורסם של אריק שהבטיח לפלשתינים מדינה וויתורים כואבים מצידנו וזכה לתקשורת מחבקת – הוא המיר בנאום שדה בוקר, וקם אל בוקר חדש. בוקר שבו הכריזו באמצעי התקשורת כי לאולמרט (בחולם או בשורוק) יש אג'נדה. בן לילה הוא הפך מאיש אפור שההובלה שלו מסתכמת בניהול אסטרטגיות נגד סגנו, עמיר פרץ, לכמעט מנהיג.
אם הוא רק יתמיד בהבטחות מפליגות לויתורים טריטוריאליים, אם הוא רק ימשיך לאמץ את הקו המדבר על השבת הבנים הביתה (לא, לא הבנים החטופים שלנו, אלא הבנים של הפלשתיניות הגאות הממלאים את האגפים הבטחוניים בבתי הכלא בישראל), אם הוא רק ירמוז שהוא מוכן לדבר גם עם סוריה – מובטח לו גן עדן יחצ"ני. זוהי מאניפולציה תקשורתית בדוקה מבית מדרשו של בעל חוות השיקמים..
אחרי שכבר ברור לכל איזה אסון היתה הנסיגה מציר פילדלפי, אחרי שכל אדם בשדרות כבר מכה על חטא בגין תמיכתו בהתנתקות, אחרי שארבע אמהות התפוגגו בתוך עשן הקטיושות של מלחמת לבנון השנייה, צריך באמת אישיות מיוחדת כדי להכריז על מתנה לעם הפלשתיני שהעלה את החמאס לשלטון. אבל זה ממש לא מפתיע. כי בתקשורת כבר פסקו וגם צדקו: לראש הממשלה שלנו יש אג'נדה. כאשר הוא עולה על יצועו מדי לילה, וחושב על מהלכי היום, אפשר לנחש שמה שעובר לו בראש אלו שתי סוגיות חשובות ביותר: כיצד להדוף את הלחץ התקשורתי נוכח החקירות המתנהלות נגדו וניהול רשימה שחורה של משבשי שמו באמצעי התקשורת. שתי סוגיות חשובות בהרבה מהסכנות הקיומיות למדינת ישראל וזכותו של העם היהודי להתקיים בה בבטחון. יש. יש לו אג'נדה.
הוספת תגובה (אין תגובות עדיין)
2006-11-27
הסכם שדרות = מינכן / מיכאל קליינר
להפסיק את הירי על שדרות ללא תנאי היה מבחן קיומי לישראל והיא כשלה בו.
הסכם הפסקת האש- הוא בפועל הסכם כניעה מחפיר: תמורת הפסקת הירי על שדרות מתחייבת ישראל לשבת בחיבוק ידיים, נוכח הפיכת רצועת עזה לדרום לבנון.
ישראל נכנעה כי ההנהגה לא מצאה עוז בליבה להתמודד עם המחיר שצריך, אולי, לשלם תמורת מיגור משגרי הקסמים והכנעת מי שעומד מאחוריהם ללא תנאי. בפחדנותה וטיפשותה, ממשלת ישראל מאפשרת לטרור להתאושש, להתארגן, להתחמש, וכפועל יוצא, להפוך את כל תושבי דרום ישראל לבני ערובה.
כאשר בסופו של דבר תאלץ ישראל המותשת לצאת למהלך הצבאי- המחיר יהיה הרבה יותר גבוה.
בדיוק כשם שבריטניה וצרפת העדיפו כניעה על לחימה ב - 1938 ובעקבות כך גררו את עצמן ואת העולם כולו למלחמה שהביאה לנפילת צרפת ורק מאבק הירואי של בריטניה בהנהגת צ'רצ'יל, יחד עם כניסת ארה"ב למלחמה והחלטת היטלר לתקוף את בריה"מ, מנעו את נפילת בריטניה בעקבות צרפת.
אז, לאחר הסכם מינכן, הטיח צ'רצ'יל בצ'מברליין בפרלמנט: "בריטניה וצרפת היו צריכות לבחור בין מלחמה לחרפה. הן בחרו בחרפה. תהא להם מלחמה".
גם אולמרט ופרץ ילמדו בדרך הקשה שהתשובה לטרור היא מיגור ולא פישור. רק שאת שכר הלימוד, כרגיל, ישלמו אזרחי ישראל.
הוספת תגובה (אין תגובות עדיין)
2006-11-24
מצריים וסעודיה מקיימות תמרון צבאי משותף - השאלה היא: לכבוד איזה אויב?
מצריים וסעודיה סיימו תמרון צבאי משותף
קהיר( MENL-סוכנות ידיעות מזרח תיכונית)
מצריים וסעודיה סיימו תמרון צבאי משותף. שתי המדינות סיימו את התמרון הצבאי השני שלהן שכונה - "מיראג'אן 10" ליד החוף המצרי. התמרון בן עשרת הימים נועד לפתח יכולות סיור ימי ויכולות ימיות נוספות.
סוכנות הידיעות המצרית הרשמית דווחה שהתמרון כלל מרכיב של איתור וחילוץ. בתמרון נטלו חלק מטוסים והוא כלל כין היתר תצוגת אש.ספינות מצריות וסעודיות גם תירגלו ירי ארטילרי על מטרות חוף ומטרות תירגול אוויריות.
- באדיבות סוכנות הידיעות: "אמרה בהנהלת אהרון לרנר."
הערת המערכת - מישהו רק צריך להזהיר את הסודנים והלובים ולהציע להם להתחיל להתאמן ברצינות לקראת המתקפה המצרית - סעודית הצפויה נגדם.
הוספת תגובה (אין תגובות עדיין)
2006-11-22
שאלות קשות/מיכאל קליינר
שנים ארוכות של חשיפה באמצעי התקשורת הן כנראה הסיבה שמדי פעם אנשים שאינני מכיר אישית פונים אלי בשאלות. הדבר כלל אינו מטריד אותי. מה שכן מטריד אותי, אפילו מאד מטריד אותי, הוא סוג השאלות שאני נשאל לאחרונה. אם בעבר התמקדו השאלות במצבים שכאלה בפן האישי, כמו: "המסר שלך חסר","מתגעגעים לנאומים שלך בכנסת", "למה לא תחבור לליכוד, לליברמן לאיחוד הלאומי?" וכיו"ב. מאז מלחמת לבנון השאלות הן יותר בסגנון: מה יהיה איתנו? איזה הנהגה יש לנו? שזה בסדר. אלא שלאחרונה השאלות מתחילות להיות דואגות ומדאיגות הרבה יותר. כמעט אין יום שאינני נשאל משהו כמו - "קליינר, תגיד, בעוד 10 שנים עדיין תהיה לנו מדינה?"
זהו הלך רוח מטריד. אלא שכאשר יום יום אתה שומע שחיזבאללה משקם את כוחו, והחמאס בעזה מקבל הזרמת אמל"ח חופשית דרך המנהרות ממצריים (והמצרים לא נוקפים אצבע) ואיראן בונה צנטריפוגות לייצור נשק גרעיני וטילים כדי לשאת אותם. ומנגד אולמרט מתעסק במבקר המדינה וחלוקת תיקים אין סופית(חוץ מתיק הרווחה –שאת מי הוא מעניין) ועמיר פרץ בהדיפת אלה שמאיימים לקחת לו את תיק הביטחון - שזה פחות או יותר שאר העולם (למעט קומץ קטן של מקורבים).
כששואלים אותי אם ישראל תהיה קיימת בעוד 10 שנים – אני משיב כמובן שכן, וממשיך ללכת הלאה. כדי לא להישאל שאלות המשך. כי להגיד כן ישראל תתקיים בעוד 10 שנים באופן קצר ופסקני זה דבר אחד. זו התשובה הנכונה והמתחייבת. אך לפרט איך אנו מקבלים הנהגה ראויה שעיקר מעייניה נתונים לעמה, מצוקותיו וצרכיו ומנווטת אותו בין המשברים לקיום בטוח ומבוסס - זה כבר סיפור הרבה יותר קשה.
הוספת תגובה (אין תגובות עדיין)
ארכיון החדשות
|
|
עמוד הבית |
|
| עלינו |
|
| חדשות |
|
| מצע |
|
| בחירות |
|
| סניפים |
|
| דעות |
|
| הסטוריה |
|
| אישים |
|
| ארכיון |