|
|
Russian |
|
English |
|
French |
|
צור קשר |
|
פורום |
|
הרשמה |
|
המסגר 55 תל אביב, טלפון: 03-5621521 |
|
 |
2007-11-22
לא יסכימו להכרה בישראל כמדינה יהודית
שרת החוץ ציפי לבני דורשת לקבל מהפלסטינים הכרה בישראל כמדינה יהודית. אחרי שעבר הירדן נקרעה מהבית הלאומי כבר ב-1922, וקמה בה מדינה שרוב תושביה פלסטינים, מציעים להקים מדינה פלסטינית שניה בארץ ישראל המערבית ממש במרכז נחלת אבות הריבונות היהודית, בחברון, ענתות, בית אל, בית לחם וירושליים.
ציפי לבני שאחראית כמו אולמרט לויתור על נחלת האבות שגם מותיר את שארית ישראל שבשפלת החוף ערומה מהגנה מול האויב,קרוב לוודאי החמאס, שעל גב ההר, מודעת לכך שהפלסטינים אינם מסתפקים בשתי מדינות ומכאן דרישתה לקבל מאבו מאזן הכרה בזכויות הלגיטימיות של היהודים למדינה משלהם כמו כל עם אחר.
תגובתם המתלהמת של החכי"ם הערבים בראשות אחמד טיבי נגד דרישה זו של שרת החוץ מוכיחה שני דברים: ראשית שהדרישה להצהרה שכזו וביחוד העמידה עליה חיונית, ושנית שהיא לא תינתן.שהרי התוכנית היא להפוך את ישראל למדינת כל אזרחיה או למדינה דו לאומית, בדרך למהפך הדמוגרפי שיוביל למיזוג הישויות הפלסטיניות לפלסטין השלימה בה היהודים יהיו מיעוט הולך ומתכלה.
יתרה מכך. לפלסטינים אין אפילו סבלנות להמתין עד שהדמוגרפיה תעשה את שלה. הם רוצים רוב עכשיו. לכן הם פועלים להצפת ישראל בכמה שיותר מממשי זכות שיבה, בבני זוג מכל המדינות הערביות ומהרשות הפלסטינית שנישאים לערבים אזרחי ישראל ותובעים דווקא את האזרחות של המדינה היהודית וסתם מקרים הומניטריים שיחד נועדו לחסל את הרוב היהודי גם בישראל המקוצצת.
אם דרישתה של לבני תמנע את הבכיה לדורות המתבשלת במטבח המאד לא כשר של קונדי, אהוד ואבו מאזן,יהיה סיכוי להתעשת ולהתחיל להזכיר לעצמנו שארץ ישראל היא ארצנו היחידה כשלערבים 22 מדינות רובן וכמה נוספות מוגדרות כמדינות מוסלמיות ולנו יש זכות להגן על ארצנו ולשמר את אופיה בתוקף ההיסטוריה, בתוקף הגעגועים והתפילות,בתוקף הרדיפות והסבל בגלות ובתוקף זכותם של היהודים להגדרה עצמית במולדתם.
הוספת תגובה (אין תגובות עדיין)
2007-11-13
לפוצץ עכשיו/ מאת מיכאל קליינר
יש בליכוד כאלה שחוששים מאנאפוליס. סילבן שלום הוא אחד מהם. אבל הוא גם סבור שלמרות החששות, ישראל חייבת להשתתף בועידה. סילבן צודק בטענה שנסיגה מאנאפוליס כעת, תתקבל בקיתונות של ביקורת, בייחוד בגלל הציפיות הנכזבות והאשליות המנופצות כל כך קרוב לאירוע.
הבעיה היא שהליכה לאנאפוליס מסוכנת ומזיקה פי כמה וכמה.
אחת משתיים: אם יחתם הסכם - תוקם מדינת טרור פלשתינית ויחל פרק הסיום של מדינת ישראל. אם לא יחתם הסכם - ישראל תואשם על ידי עולם ומלואו באובדן הסיכוי לשלום.
גם אם התגובה העולמית על אי חתימת הסכם באנאפוליס תהיה חריפה - עדיין היא עדיפה על מדינת טרור שתשבית את חיינו. לכן הסוגיה הנכונה לעסוק בה, היא מה עדיף: לפוצץ את אנאפוליס כבר עכשיו, או תוך כדי תהליך. אם תשאלו אותי - עדיף עכשיו. הסיבה פשוטה: פרישה מראש מבטיחה לנו סיכוי, שלגופו של עניין, ארצות הברית וידידים אחרים יוכלו לתמוך בנו. הפסקת הטרור כתנאי הקודם להתקדמות מדינית היא אבן יסוד במפת הדרכים של בוש. האמריקאים וגם האירופאים יתקשו לצאת נגד החרמה ישראלית, שבמרכזה המשך ההסתה בתקשורת הפלשתינית ובספרי הלימוד, לאחר שהנושא הועלה על ידי ישראל בעבר, והפלשתינים שבו והבטיחו לשנות.
לעומת זאת, פיצוץ בועידה עצמה, (בתקווה שיהיה כזה, כי האלטרנטיבה, כאמור, גרועה בהרבה) יהיה על תפר בו ישראל תתייצב מבודדת מול כולי עלמא. שהרי ישראל מטעמים של רווחים קצרי טווח והקלת לחצים רגעיים מעולם לא יצאה חזיתית נגד האימוץ הזוחל של פיתרון שתי המדינות תוך נסיגה לגבולות 67. ישראל תמצא את עצמה מבודדת ושום טענה מקדמית כבר לא תעמוד לה. כי הרי כלל ידוע במו"מ מדיני, שבעצם ההגעה לועידה או לכינוס אחר מסוג זה יש משום ויתור על הטענות המקדמיות. כך שאנחנו, במקום לקבל עימות בקו תפר שנוח לנו, נקבל עימות, שבו מובטח לנו מראש תפקיד המנוול משבית השמחות.
הוספת תגובה (אין תגובות עדיין)
2007-11-09
בוז למורשת עירומה/ מאת מיכאל קליינר
מזה שתים עשרה שנה מתמלאת ארצנו בשיח מורשת לקראת "הימים הנוראים" של חודש נובמבר. הופכים במורשת רבין והופכים בה, קושרים לה כתרים בכל שפה ולשון, לפי הלוח העברי והלוח הלועזי ו"בין כסה לעשור" שביניהם. דגל המורשת מונף אל חצי התורן, אשפי הפרופגנדה מעלים אותה באוב, ומשתאים נוכח איוולתם של אלה שאינם רואים את גדולתה וזיו יופייה.
עוד הרבה שנים היינו מתגנדרים בבגדי המורשת המקושקשים, לולא חבורת הפוחחים בקריית אליעזר, שהעזה לקרוא למורשת בשמה. משוחררים מעול הפוליטיקלי קורקט, שאין לו מקום במגרש הכדורגל, עלתה זעקתם ירושלימה: המורשת עירומה. המורשת עירומה.
לאוהדי בית"ר ירושלים אין עיתונים מטעם, או תוכניות רדיו וטלוויזיה משלהם, ולכן, כמו יודקה של חיים הזז, הם ביטאו את תחושתם בשריקה. לא כדי לחלל את זכר ראש הממשלה המנוח, יצחק רבין. הם שרקו בבוז, כי שריקה היא הדרך היחידה שנותרה להם, למחות נגד פסטיבל המורשת, שאין לו התחלה ואין לו סוף, ובעיקר אין בו טעם וחוש מידה.
מדי שנה, מייצרים באזז תיקשורתי יש מאין, כדי למכור לנו את אותה מורשת נעלמת, בשינוי אדרת. השנה ניתן היה להתרשם שהמורשת היא בראש ובראשונה השתלחות בתינוק, ינון, אליה שלום, החף מכל אשמה. המחאה נגד השתתפות יגאל עמיר בטקס ברית המילה של בנו, הפכה לרפרזנטורית, שתפקידה היה להזין את השיח הציבורי, לייצר את יחסי הציבור ולמלא את הכיכר.
אם נתעלם מהעיסוק האובססיבי בתנאי המאסר של יגאל עמיר, איזה משבצת תיוותר למורשת רבין בשיח התקשורתי? אדרבא, שיבואו מתלהמי השמאל והמרכז ויסירו את הלוט השקוף מעל המורשת, כדי שגם הם יראו אותה סוף סוף כפי שהיא. מהי בדיוק מורשת רבין המהוללת הזו: "פנקס שירות?", "נפולת של נמושות"? "הפרופלורים" (כלפי מתנגדי אוסלו)? "דפקנו אותם במים" (על אנשי האלטלנה, יהודים ניצולי שואה, שנמלטו בשחיה מאימת "התותח הקדוש" ונורו במימי תל-אביב יפו)?
האם המורשת היא להעביר הסכם וויתורים על נחלת אבות בעזרת הסיעות הערביות? מתן שוחד פוליטי לפוליטיקאים ירודים נוסח גונן שגב ואלכס גולדפרב כדי לקדם הסכם מדיני עם צורר היהודים ערפאת? לשבור למפגינים היהודים נגד הסכמי האיוולת האלה את הידיים והרגלים? לתת לאוייב רובים?
אפשר להניח שאנשי שמאל לא יגידו שהמורשת מסתכמת בכך שרבין נרצח. זה לא משרת אותם פוליטית. הם גם אינם מסוגלים להודות מתוך יושר אינטלקטואלי, שכל עניין מורשת רבין הוא בבחינת "אחרי מות קדושים..." ותו לא. מבחינתם, המורשת היא אוסלו – אותו תהליך הרה אסון שהביא למותם של יותר מאלף יהודים – שזכו לכינוי "קורבנות שלום" מפיו של יצחק רבין..
אני מניח שאנשי שמאל יאמרו שדבריי הם דברי בלע ונאצה ובעיקר המשך ההסתה. לו היו לי שירים - הייתי מסופח אל שורת המקהלה המוחרמת של אריאל זילבר, שמבלי להבדיל, הוצב במחיצתו של ריכרד ואגנר. יש רק קול ברור אחד שהתקשורת לא מצליחה להחריש: קול שריקות הבוז במגרשי הכדורגל.
מי שנדהם נוכח קריאות הבוז בחיפה ( שאגב, גם חלק מאוהדי מכבי חיפה היו שותפים להן) כנראה מאמין באמת שהתקשורת משקפת את דעת הקהל, את העם. כשנשמע קולו הנודניק והפומפוזי של הכרוז בחיפה מגיע לדקת הדומיה המדוברת, לאחר שעייף ושגע את הקהל באינספור ליהוגים, איזכורים ואזכרות, נזכרתי בקריינית הרצף בתוכנית הטלוויזיה המיתולוגית "לול", מכריזה על שידור האופרה לה-מרמור מאת פרלש במקום מבט ספורט. המחאה הנזעמת של אורי זוהר ובנו שעשו שפטים במכשיר הטלוויזיה שלהם, לא היתה נגד המקלט שאותו פירקו לגורמים וגם לא נגד האופרה או המלחין שלה. המחאה היתה נגד מימסד אטום שעושה את הדבר הלא נכון, במקום הלא נכון, בזמן הלא נכון.
מי שמאז הרצח מצפצף על כללי הסיקור ההוגן ומשמיע רק צד אחד, תוך קריאות "עליהום" חסרות תקדים כלפי כל מי שמעז להשמיע בוז למורשת עירומה, נושא באחריות להגברת הניכור, מעצים את הזעם ומוליך אנשים אל אפיק המחאה היחידי שנותר: תמיכה בחנינה ליגאל עמיר.
הוספת תגובה (אין תגובות עדיין)
2007-11-01
מניעת בחירה לכנסת מהמבקרים במדינת אויב - תיקון אפליה
כל מי שמכיר את חוקי המדינה לא יכול שלא להשתאות כיצד נקלטת הקקפוניה של החכי"ם הערביים נגד החוק המונע בחירה לכנסת ממי שביקר במדינת אוייב.
בחקיקה זו לא רק שאין אפליה על רקע לאומי או אחר, היא אפילו מתקנת עיוות.
נסיעה למדינת אוייב ללא אישור היא עבירה פלילית שעונשה הוא יותר מ-3 חדשי מאסר ויש עימה קלון. לכן אזרח רגיל שיעבור עבירה כזו לא יוכל להבחר לכנסת בגין העבירה הפלילית בה יורשע וזאת בנוסף ל"בונוס" של ישיבה בכלא. אי תיקון החוק יוצר אפליה לא מוצדקת בין חבר כנסת לאזרח רגיל.
שואל בהתממות חבר הכנסת בראכה מדוע לא יחוקק חוק השולל בחירה לכנסת מעברינים אחרים כמו גנבים או מועלים. התשובה היא שאין צורך. חבר כנסת המואשם בגניבה או מעילה או אונס ממילא חסינותו תוסר והרשעתו בדין תמנע ממנו את הבחירה לכנסת.
משה פייגלין היה מכהן בכנסת ה-16 לולא מחקה אותו ועדת הבחירות המרכזית ערב הבחירות מרשימת הליכוד, על רקע חלקו בהפגנות נגד הסכמי אוסלו
זאת בכל הנוגע לטיעונים כוזבים המנסים להפוך לבן לשחור.
במישור המהותי, אזרח ישראלי המרגיש בטוח במדינת אוייב שבה יושבים כל ראשי אירגוני הטרור השוקדים יום ולילה על פיגועי תופת נגדנו, אני לא חש בטוח שהוא יישב בכנסת שלנו.
הוספת תגובה (אין תגובות עדיין)
2007-11-02
הרהורים על חנינת יגאל עמיר/ מיכאל קליינר
הדמוקרטיה בישראל נרצחה בזמן הסכמי אוסלו. הדמוקרטיה נרצחה כשהיכו באלימות חסרת תקדים את מפגיני "זו ארצנו". הדמוקרטיה נרצחה כשאישרו בכנסת את אוסלו ב' עשרה חברי כנסת המזוהים לאומית עם הצד השני. הדמוקרטיה נרצחה כשהקולות המכריעים שהעבירו את ההסכם בכנסת, הושגו על ידי שוחד פוליטי לשני חברי כנסת נעדרי מעמד ציבורי, שנבחרו דרך צומת: אלכס גולדפרב וגונן שגב.
יגאל עמיר לא רצח את הדמוקרטיה. הוא גם לא רצח את תהליך השלום. הוא רצח את מנהיגה הנבחר של מדינת היהודים. נטל את חייו של אדם אחר, ולכן, כמו רוצחים אחרים אינו ראוי לחנינה.
אריאל זילבר חושב אחרת. זו זכותו. הניסיון להחרים את יצירותיו ולהשוות זאת להחרמת ואגנר מעורר שאט נפש. זהו המשך ישיר לקו שגיבש השמאל מיד לאחר הרצח כשתלה את האשם בכל הימין הישראלי, ובכל מי שהתנגד לאוסלו.
במסגרת הסטנדרטים הכפולים החביבים כל כך על השמאל, אנחנו ממשיכים לשמוע ברדיו אמנים המביעים תמיכה ב"יש גבול", או מטיפים להכנסת יצירות של מחמוד דרוויש לספרי הלימוד.
מידת האיפה ואיפה, המשך הקו המסמן את מי שתומך בחנינה כתומך לטנטי ברצח עצמו, הם אלו שמגדילים את התמיכה בחנינה מתוך התרסה.
השמאל יכול להתבשם מהצלחותיו התיקשורתיות האחרונות לסתום פיות לכל בעל דיעה אחרת, אלא שנצחונו יתגלה לו כעוד ניצחון פירוס. המשך הפסטיבל הבלתי נגמר לזיכרם של לאה ויצחק ובעיקר למורשתם המהוללת, בתוספת עוד כמה נאצות בעלות אופי גזעני נגד הרך הנולד של יגאל עמיר, המשך ההחרמה של אריאל זילבר, והמשך הטחת האשמה ברצח רבין על הימין הישראלי,ובסקר הבא נתקרב לרוב לחנינה.
הוספת תגובה (אין תגובות עדיין)
2007-10-09
מנהיגים חלשים לשלום מסוכן/ מאת מיכאל קליינר
מנהיגים חלשים לשלום מסוכן/ מאת מיכאל קליינר
המנהיגים המסוכנים ביותר הם אלה שאין להם מה להפסיד. כאלה הם אולמרט ואבו מאזן. שני מנהיגים כושלים שבוחריהם מאסו בהם, וסיכוייהם להבחר מחדש אפסיים ותלויים בנס. במצב הנוכחי שבו, כנראה, שניהם מאמינים שהם תלויים זה בזה, אחרת, יהיו תלויים (פוליטית) זה ליד זה, הם בוחרים להמר על כל הקופה. זה הופך אותם למהמרים מסוכנים. הבעיה היא ששניהם מסוכנים לנו והקופה היא העתיד שלנו.
אבו מאזן הוא בובה על חוט המכהנת כיום רק בחסדי המחוות של אולמרט. בשם חולשתו, סוחט אבו מאזן עוד ועוד ויתורים מישראל, עוד ועוד חיזוקים לו המחלישים אותנו, עוד ועוד שיחרורי אסירים, עוד ועוד שחיקת עמדות. החולשה הופכת בידיו קרדום לחפור בו את הבור שהוא מייעד לנו. אבו מאזן, ד"ר להכחשת השואה, מקדיש את עצמו לקידום מטרת האומה הערבית כולה – חיסולה של המדינה היהודית. באופן פרדוכסלי, חולשתו של אבו מאזן הופכת אותו לגורם המועיל לאינטרסים הפלשתינים יותר מכל מנהיג פלשתיני אחר, ולגורם הפלשתיני המסוכן ביותר לישראל, אבל יש מי שמסוכן אפילו יותר ממנו.
מפלגת קדימה בראשות אולמרט הכניסה לכנסת 29 מנדטים. לו היתה מתמודדת היום היתה משיגה כ- 8 מנדטים. לו היה אולמרט מתמודד לבדו לכנסת – כנראה לא היה עובר את אחוז החסימה. התרסקותה של קדימה בסקרים – הופכת את אולמרט לחיה פצועה שפגיעתה רעה.
אולמרט מנסה ללכת על בטוח. על מיתווה שרון. המתווה שלפיו פוליטיקאי צמרת שנאלץ להתמודד עם עננת שחיתות כבדה והרבה מאוד חקירות משטרה – צריך באופן דחוף ביותר לקדם "תהליך שלום". ככל שהמחיר המוצע למען "השלום" הוא גבוה יותר – כך גדלים הסיכויים שרווח והצלה תקשורתיים יבואו לו אפילו מעיתונאי ד'לה שמאטע עם פה גדול נוסח טומי לפיד. כשהויתורים כואבים – הברקודות שותקות.
זו הסיבה לכך, שלראשונה בתולדות "שיחות השלום" עומד להחתם הסכם עקרונות בו מגישה ישראל לפלשתינים על מגש הכסף את ליבה של ארץ ישראל. באוסלו של פרס ורבין – לא הוסכם על הקמת מדינה פלשתינית. בוואי וחברון של ביבי לא הוסכם על ויתור כולל על שטחי יהודה ושומרון, בקמפ דיוויד של ברק לא הוסכם דבר, וברק טרח לציין קבל עם ועדה שכל ההבנות הישראליות בטלות ומבוטלות בהיעדר הסכמה, והנה בא אולמרט – עם ציון אפס במנהיגות – ומוביל מהלך נחוש להתאבדות קולקטיבית.
לתוך הסאגה הזו של שני פושטי רגל פוליטיים הנאחזים בקרנות כסאותיהם - נכנס עוד גורם שאין לו מה להפסיד. הנשיא בוש. דווקא הוא שנחשב לידיד ישראל עלול לנצל את חולשת אבו-מאזן ואולמרט כדי "להצליח" במקום שביל קלינטון כשל, ולחלץ מהם הצהרת כוונות היסטורית וטקס על מדשאות הבית הלבן. בכך הוא יבקש להאפיל על קדנציה שנייה לא מוצלחת שמזכה אותו בקיתונות של ביקורת על המלחמה בעיראק ולסיים אותה באקורד מנצח.
חולשה פוליטית מבית, היא אחד הגורמים הבולטים בהיסטוריה שהובילו ראשי מדינות להסכמי שלום מסוכנים. יש לנו ניסיון עם הסכמי "שלום לדורות" שלא הניבו אלא נחלי דם, יזע ודמעות. שלום אמיתי קורה כאשר עמים מתעייפים ממלחמה ובוחרים בשלום, ולא כאשר המנהיגים שלהם מנסים לעשות שימוש מלאכותי "בתהליך שלום" כדי לשרוד פוליטית. זה דווקא מתכון בטוח למלחמה.
הוספת תגובה (אין תגובות עדיין)
2007-09-19
הצטרפות איילון צריכה להדאיג
עמי איילון לא טיפש. עמי איילון יודע שהוא משלם באמינותו על הצרפותו לממשלה כשר בלי תיק לאחר שפסל את הממשלה מכל וכל ושפך קיתונות של ביקורת על התפקיד הבזבזני והמיותר הקרוי שר בלי תיק.
מי שמאמין כי עמי איילון היה משלם את המחיר הזה בשביל כהונה של חדשים אחדים מזלזל באינטיליגנציה של ראש השב"כ לשעבר.
איילון אמר שהצטרף לפוליטיקה כדי לקדם את "התהליך המדיני" והיום יש הזדמנות מדינית שהוא נכנס לממשלה כדי להיות מעורב בקידומה.
מכאן מתחזקת התחושה שהצטרפות איילון היא סימן לכך שמשהו רציני מתבשל בין אולמרט לאבו מאזן.משהו שמעודד אולי את איילון נוסייבה וחבריהם להזיות ה-"שלום" אבל צריך להדאיג מאד את כל אוהבי ארץ ישראל ואת כל מי שרואה במסירת לב הארץ לאויב סיכון קיומי.
הוספת תגובה (אין תגובות עדיין)
2007-09-16
איילון החדש
עמי איילון הוא ללא ספק איש ישר. כשאמר שההמשלה הזו צריכה ללכת - זה נאמר ביושר. כשהסביר ששר בלי תיק זהו דבר פיקטיבי ולא ראוי- איש לא הטיל ספק בכנות העמדה ובשורשיה המוסריים לעומק.
היום כשהוא מצטרף לממשלת אולמרט כשר בלי תיק, אני מאמין לו שהוא מאמין שהסיבה לכך היא האיום הבטחוני והאופק המדיני.
השאלה היא רק האם כשהתפטר פינס לא היה אופק מדיני? כשעזב כבל לא היה איום ביטחוני? אבל עמי איילון באמת מאמין שהוא נוהג נכון לאור ההתפתחויות והמצב. מה שמוכיח שעמי איילון יודע לשכנע. והכי קל הולך לו לשכנע את עמי איילון. כל כך מהר יש לנו עוד פוליטיקאי שיודע להסביר למה הוא עושה היום את מה ששלל אתמול והסבריו שמנוניים כמו הסברי פוליטיקאי מין השורה האחורית
הוספת תגובה (אין תגובות עדיין)
2007-08-12
אמירות ברק
אהוד ברק אבי הבריחה מלבנון בשנת 2000 אחראי בגינה, יותר מכולם , לאסון לבנון בקיץ האחרון.הוא גם שר הביטחון שנתן את הפקודה הלא חוקית בעליל להחריב בתי יהודים בחברון עיר האבות.
אבל אם למרות זאת אהוד ברק ימשיך להתבטא נגד נסיגה מיו"ש ולהזכיר לציבור שפתח רוצה להשמידנו בדיוק כמו החמאס,בלי מורא מהפינסים והיחימוביצ'ים ומצביעיו הפלשתינאים בפריימריס, רבים וטובים יצביעו עבורו והוא עוד יהיה ראש הממשלה.
הוספת תגובה (אין תגובות עדיין)
2007-08-10
וייס
זה לא שאנו בעד ניבולי פה וגידופים. אין זו שפה שראוי לנקוט בה בכלל, וקל וחומר כלפי מפקד בצבא ישראל, גם כשהוא בוחר לבצע פעולה בלתי חוקית בעליל כלפי יהודים.
עם זאת אי אפשר שלא לקבל בחילה נוכח הצביעות של התיקשורת והשמאל כשהם משתלחים בפרופסור וייס על ביטויים שהשמיע בדם ליבו שניות לאחר ביצוע הפשע, מטילים אחריות קולקטיבית על אוניברסיטת בר אילן, בשולפם את כל מתכוני הלינץ' מימי ההסתה העליזים נגד כל איש לאומי לאחר רצח יצחק רבין.
מענייו איפה הם היו כשהליבוביץ' שלהם כינה את חיילי צה"ל יודו-נאצים, ומדוע לא הטילו על האוניברסיטה העברית אחריות על התבטאויותיו, ועל אוניברסיטת הנגב בשל התבטאויותיו הניקלות של פרופ' גורדון? שלא לדבר על כבוד ממלא מקום נשיא בית המשפט העליון מישאל חשין שהאשים את אהרון ברק באדישות לפיגועי טרור ואח"כ הסביר בחביבות שהלשון התגלגלה לו?
לפרופסור וייס, איש אקדמיה רציני ואוהב קנאי לעמו מגיעה אותה התחשבות כמו לחשין. ומי שמקדש את חופש הביטוי לליבוביץ וגורדון חייב להעניק אותו גם לאנשים בדעות מנוגדות כמו הלל וייס.
הוספת תגובה (אין תגובות עדיין)
ארכיון החדשות
|
|
עמוד הבית |
|
| עלינו |
|
| חדשות |
|
| מצע |
|
| בחירות |
|
| סניפים |
|
| דעות |
|
| הסטוריה |
|
| אישים |
|
| ארכיון |