יצחק שמיר

יצחק שמיר פיקד על אירגון הלח"י יחד עם ישראל אלדד ונתן ילין מור משנת 1942 לאחר הרצח של יאיר שטרן, מייסד האירגון. מותו של יאיר, הותיר את הלח"י מפורר כשמרבית חבריו בבתי כלא ובכלל זה מנהיגיו. שמיר הצליח להמלט מכלא מזרע כדי לשקם את האירגון. תוך זמן קצר הפך הלח"י לגורם בעל משקל שהדיר שינה מעיניהם של הבריטים.

מאוחר יותר נעצר שמיר בשנית והוגלה לאריתריאה. הוא היה שותף לכמה נסיונות בריחה נועזים של אסירי המחתרות ובסופו של דבר הצליח להמלט ולחזור ארצה עם הקמת המדינה. בן-גוריון שהיה מודע לכישוריו המבצעיים המעולים של שמיר גייס אותו למוסד, שם הוא שימש בתפקיד מבצעי בכיר. בגמר שירותו במוסד, ניהל חיי אזרח מן השורה עד אשר קרא לו מנחם בגין להצטרף לשורות תנועת ה"חרות" בראשית שנות ה- 70.

עד מהרה נבחר שמיר לראש אגף הארגון ואח"כ ליו"ר הנהלת "חרות" ובשנת 1973 נבחר לכנסת. לאחר המהפך ב- 77 נבחר לתפקיד יו"ר הכנסת ועם פרישתו של משה דיין, מונה ע"י בגין ז"ל לתפקיד שר החוץ. כשהתפטר בגין במפתיע מראשות הממשלה ב- 1983 נוצר קונצנזוס בין מרבית הצמרת של תנועת ה"חרות" דאז (מרידור, ארנס, שרון, ארידור) לבחור בשמיר כמחליפו של בגין. דוד לוי התמודד מולו ושמיר נבחר ברוב של 60% והפך לראש הממשלה השביעי של מדינת ישראל.

שמיר שקיבל ירושה קשה של ממשלה מתפוררת, אינפלציה של מאות אחוזים, הסתבכות בלבנון ומפלגה שהיתה מורגלת למנהיגות הכריזמטית של מנחם בגין, נאלץ גם להתמודד בבחירות מוקדמות לאחר שממשלתו קרסה סמוך להקמתה.

שבעה חודשים לאחר שהתמודד מול דוד לוי, נאלץ לשוב ולהתמודד במרכז מפלגתו, הפעם מול אריאל שרון, וזכה שנית בקולותיהם של 60% מהבוחרים. לקראת הבחירות לכנסת בשנת 1984 לא נתנו סקרים לשמיר ולליכוד כל סיכוי לנצח בבחירות. מולו התייצב בראש "המערך", שמעון פרס .המערך הוביל בסקרים בהפרש עצום של כ- 30 מנדטים. למרות הפער העצום, הצליח הליכוד לעשות את הבלתי אפשרי ולסגור את הפער. רק בגלל סירובו התמוה של עזר וייצמן להצטרף לממשלת שמיר, נוצר תיקו שהוביל לממשלת אחדות לאומית רוטציונית.

שמעון פרס כיהן ראשון כראש ממשלה ופינה את מקומו לשמיר בשנת 1986, במסגרת הרוטציה. בבחירות 88 זכה שמיר לרוב דחוק וכיהן כראש ממשלה קדנציה מלאה. בין השנים 88-90 עמד בראש ממשלת אחדות, ולאחר "התרגיל המסריח" שרקם נגדו ממלא מקומו, שמעון פרס, ב- 1990, הרכיב ממשלה לאומית צרה.

בשלהי כהונתו, הוביל שמיר את ישראל לוועידת שלום במדריד בהשתתפות סוריה ומשלחת ירדנית-פלשתינאית מאוחדת שלא כללה אנשי אש"ף ולא נציגים תושבי מזרח ירושלים. בבחירות 92 קיבל הגוש שתמך בשמיר 59 מנדטים מול 61 שקיבלו תומכי רבין, בעיקר בגלל ש- 3000 בוחרי הרב לוינגר חסרו ל"תחייה" כדי לעבור את אחוז החסימה ולהפוך את הקערה על פיה.

שמיר היה ראש הממשלה היחידי שלא מסר שטחים של ארץ ישראל לידי גורם זר ולא דיבר על פשרה טריטוריאלית. הוא נודע בעקשותו המדינית ובהתבטאות המפורסמת כי "הערבים אותם ערבים והים הוא אותו הים". במהלך מלחמת המפרץ הוא זכה לשבחים רבים על תפקודו.

על רקע חתימת הסכם חברון ע"י בנימין נתניהו שנבחר בשנת 1996לראשות הממשלה מטעם הליכוד, ועל רקע מדיניות הויתורים שהפכה את ממשלתו לקבלן הביצוע של ממשלות רבין-פרס שכיהנו לפניו, הודיע שמיר על התפטרותו מהליכוד ועל הצטרפותו למייסדי "חרות - התנועה הלאומית". הוא הוצב כנציג "חרות" במקום המאה ועשרים, ברשימה המשותפת של חרות מולדת ותקומה לכנסת.