מינוי פרידמן לשר המשפטים - צעד ראשון בדרך להצלת המדינה מציפורני בית המשפט העליון/ מאת מיכאל קליינר
2007-02-07


בית משפט עליון שהפך את עצמו מרשות שופטת לרשות שולטת, מהווה אבן נגף לכל נסיון רציני להציל את מדינת היהודים. לכן, במנותו את פרופסור פרידמן לשר המשפטים, על רקע אמירותיו הביקורתיות על בית המשפט העליון, פתח אולמרט סיכוי לשינוי שאם יתממש, אי אפשר להפריז בחשיבותו.

מאז 1977 כאשר העם ביטל בבחירות דמוקרטיות את הדיקטטורה של עסקני השמאל הציוני,וגרם לכאורה לחילופי שילטון, מינה בית המשפט העליון את עצמו,בהדרגה, לשומר החומות של הדרך שהעם מאס בה. יצחק בן אהרון קרא בטלוויזיה בליל המהפך של מנחם בגין והליכוד - לא לקבל את דין הבוחר. אהרון ברק, בתיחכום רב, צעד אחר צעד, לאורך שנים הגשים את חזון בן אהרון.

בית משפט שמונה בזמנו בידי שרגא נצר ופנחס ספיר, עסקנים של מפא"י - שולט בועדה למינוי שופטים ודואג לבחור שופטים בדמותם וצלמם - פוליטית ואידיאולוגית - של הממנים.

בעבר, לא כל כך התעניינו בציבור בהשקפת עולמם של השופטים. בימי המערך, לפני המהפך, השופטים עסקו בשיפוט לשמו, ולכן כישוריהם בלבד היו החשובים. השקפת עולמם לא היתה רלוונטית לביצוע תפקידם. זאת למעט חריג אחד ולא מקרי והוא -ענייני דת ומדינה. לממשלות העבודה היה נוח לזרוק תפוחים לוהטים כמו: "מי הוא יהודי", שידורי טלוויזיה בשבת וכדומה לפיתחו של בית המשפט, שברוב חילוני מול מיעוט דתי, איש איש לפי השקפתו, איפשר לשמאל גם להיכנע לדתיים בממשלה תוך שהוא משמר את הקואליציה, וגם להשיג את מבוקשו האידיאולוגי.

המודל הזה עמד ביסוד הפקעת השילטון מידי העם ונבחריו לאחר עליית בגין לשילטון באמצעות מילת הקוד- "זכות העמידה". חשוב להסביר את משמעות המהפיכה הזו המסתתרת מאחורי מילות הקוד זכות העמידה: לכאורה הרחבת זכות העמידה מתחזה לאקט ליברלי של הליכה לקראת הציבור. עד אז היו דלתות בית המשפט פתוחות אך ורק בפני מי שמוכיח נגיעה אישית לנושא העתירה. כלומר רק מי שנפגע על ידי החלטה של הממשלה קנה לעצמו "זכות עמידה" בבג"צ. בהדרגה נפתחו דלתות בית המשפט בפני כל מי שהחלטה איזו שהיא של הממשלה ואח"כ של הכנסת לא נראתה לו. לכאורה, שיא הפתיחות.בפועל, מכשיר לקיצוץ כנפי הדמוקרטיה בישראל, להפקעת השילטון מהגופים שנבחרו על ידי העם והעברתו לקבוצה קיצונית בהשקפת עולמה שהציבור מעולם לא בחר בה. עד מהרה טופחו גופים כמו עדאללה ו"שלום עכשיו" שלמדו לעתור נגד החלטות פוליטיות של הממשלה הנבחרת בפני בית המשפט שבמינון ובעיתוי המתאים קיבל אותן. אין המדובר בהחלטות שיפוטיות אלא בהחלטות של השקפת עולם. כאן בדיוק ההטעיה הצבועה והמתחסדת. הונאת ענק שהתיקשורת מגבה ומי שיוצא נגדה מיד הופך מטרה להסתה ושיסוי, תוך ניצול מתוחכם של פערי היוקרה הציבורית בין הפוליטיקאים לשופטים.

בית המשפט בציניות גמורה, אוחז את המקל משני קצותיו. מצד אחד הוא מניף את דגל המקצועיות הצרופה ומצד שני הוא אומר: הכל שפיט. זו התממות בלתי נסבלת וחסרת הצדקה, נסיון לאכול עוגה ןהשאירה שלימה - אחת משתיים -או שחוזרים לשיפוט נטו ואז ניתן לטעון שבחירת השופטים צריכה להיות מקצועית בלבד, או שהכל שפיט ואז בית המשפט צריך להיות ייצוגי. וכשאומרים ייצוגי במקרה זה, מדובר לא בשופט דתי חבר של ברק, או ספרדי כמו מצא שהוא יותר בייניש מבייניש, אלא ייצוגיות מבחינת השקפת עולם.

עד היום נאמרו הדברים הללו שנאמרים גם כאן על ידי פוליטיקאים שהתקשורת מיהרה להכפיש באמצעות הטחת רפש, הצגתם כמי שמנסים להגן על עבריינים ובעת מצוקה גם גוייסה הפרקליטות והודבקו להם עבירות שבמרבית המקרים היו מצוצות מהאצבע. בקיצור האסטרטגיה היתה להציג לציבור את המאבק לשמירת הדמוקרטיה כתחרות יופי בין אהרון ברק ליחיאל חזן. עם פרופסור דניאל פרידמן חתן פרס ישראל וכו' זה יהיה קצת יותר קשה.

וידוי אישי: לפני 35 שנה בהיותי יו"ר אגודת הסטודנטים תקפתי על דפי בטאון הסטודנטים את דיקאן הפקולטה למשפטים דניאל פרידמן בצורה חריפה על יחסו הנוקשה והלא גמיש כלפי הסטודנטים. היום,דווקא התכונות שכל כך הפריעו לי אז, נותנות לי תקווה. אני רוצה להאמין שדווקא עיקשותו ויכולתו להתנתק מהלכי רוח סביבו יגרמו לכך שהם לא ישברו אותו והוא יצליח להחזיר את הריבונות בישראל לכנסת ולעם.

מיכאל קליינר

שם:

נושא:

דואר אלקטרוני:

תוכן:

check here, please (spamprotection)