חדשות חרות

לזכרו של יורי שטרן/ מיכאל קליינר
2007-01-16

הכרתי אותו ב-1988. כיהנתי אז כיו"ר ועדת העלייה והקליטה של הכנסת. איווט ליברמן בא אלי והציע לי למנות אותו ליועץ הוועדה. היה זה על סף גל העלייה הגדול, אותו כבר עברנו ביחד עם יורי. ימים גדולים ומרגשים של מאבקים חשובים: לשכנע את הציבור שגל עלייה בפתח, להתכונן, לדאוג להקצאת משאבים הולמת ואח"כ לטפל בתהליך הקליטה עצמו. ההתגייסות הציבורית, המאבק בסטיגמות וכמובן המאבק בקשיי הקליטה מול הרשויות ומול העולים עצמם שהתגוררו בדיור זמני ועבדו בעיקר בעבודות דחק, במקום בעבודות להם הוכשרו.

יורי היה איתנו ימים כלילות גם בעצה, אך בעיקר בעבודת נמלים קשה של פיתרון בעיות קליטה של עוד משפחה ועוד משפחה: מסור, איכפתי ויעיל.

בכנסת ה-14 יורי היה חבר כנסת מטעם ישראל בעליה. למורת רוחו של ראש מפלגתו דאז שרנסקי, שהיה עסוק ברומן עם אהוד ברק, הצטרף יורי לחזית ארץ ישראל שבראשה עמדתי אז. כשבאתי להחתימו על האולטימטום לנתניהו, המתרה בו שחתימה בוואי על ויתור של 13% משטחי יש"ע תעלה לו בממשלתו - הוא סרב לחתום. רק בדיעבד למדתי לכבד את עמדתו המנומקת. אז הוא הסביר לי כך: "אותם ראשי מועצת יש"ע שכרגע לוחצים עלינו לחתום, יבואו אלינו לאחר שביבי יתקפל ויתחננו שלא נממש את האיום. ואני - הוסיף יורי ואמר - אם אני חותם אני הולך עד הסוף. לכן לא אחתום". באופן טבעי, באותה העת, לא אהבתי את עמדתו. בדיעבד, התברר שהוא צדק. בדיוק כפי שניבא, לאחר שביבי חתם על הסכמי וואי, הפעילו ראשי מועצת יש"ע (למעט אורי אריאל)לחצים כבדים על חותמי המסמך להתכחש לחתימתם ולתמוך בנתניהו. רוב החותמים אכן התקפלו.(למעט בגין, גנדי, אילון ואנוכי שהלכנו עד הסוף). כזה היה יורי: איש עקרונות, אידיאליסט, אבל גם איש נבון ומפוכח שמבין דבר או שניים בפוליטיקה ופוליטיקאים.

לפני שנים מספר בשלהי ממשלת ברק ביקשתי ממנו להצטרף לשורת מפגשים עם חברי קונגרס שאירגנתי לבקשת יו"ר ארגון AFSI, הרב צוויבון. יורי התבלט בשליחות זו ברצינותו ובצורה המכובדת והיעילה בה תיאר בפני הסנטורים וחברי בית הנבחרים את נזקי יוזמות קלינטון-ברק לישראל וארה"ב כאחת. מארחיו, יוזמי הסיור, התרשמו גם מכך שיום יום עד הלילה, המשיך יורי לקיים פגישות מדיניות אותן יזם בעצמו, מעבר לסדר היום המאד עמוס שהכינו המארגנים. אחריות, רצינות וחריצות,זה מה שהקרין תמיד. מאד שמחתי שאותו ביקור היה אדן הזינוק למעורבות עמוקה ועתירת פירות של יורי בחיזוק הקשר עם הקהילה הנוצרית אוהדת ישראל.

לדאבון הלב, אין היום הרבה אנשים כמותו בכנסת. לכתו של יורי בטרם עת, היא אבידה קשה לא רק למשפחתו ואוהביו, אלא למחנה הלאומי כולו ולמדינת ישראל. יהי זכרו ברוך.