לרצוח את המדינה ולא את הדמוקרטיה/ מאת שרה טיקטינסקי
2006-11-19


אם אדם היה נורה למוות במהלך ניסיון כושל להתנקש בראש הממשלה – האם ממשלת ישראל היתה מפצה את משפחתו לפנים משורת הדין? שאלה זו נותרת תלוייה באוויר, נוכח החלטתה המבישה של המדינה להעניק "פיצוי כספי" לפנים משורת הדין למשפחות הרוגי מהומות אוקטובר 2000. "פיצוי כספי לפנים משורת הדין" – זו מכבסת המילים שנועדה להחליף את הביטוי האותנטי – "פרס לטרור".

זהו זה, טבריש, הגענו למצב שניסיון התנקשות בראש ממשלה מוגדר בארצנו כחמור יותר מסיוע לאוייב בשעת חירום, ניסיון ל"חיסול הדמוקרטיה" מוגדר כחמור מניסיון לחיסול המדינה עצמה. זהו מצב הערכים של מדינת ישראל בשנת 2006. הדמוקרטיה ניצחה את המדינה. העובר ניצח את הרחם. נכון שללא הרחם אין לו זכות קיום, אבל מה זה משנה? העיקר שמבחינה ערכית גילינו "נאורות מערבית" והצבנו את המכשיר הפוליטי לניהול המדינה, לפני עצם קיומה.

החלטת הממשלה לפצות את משפחות הערבים, שנטלו חלק במהומות אוקטובר 2000, פותחת לנו צוהר להבנת לוגיקת החמלה הישראלית. זהו התסריט העתידי, שאולי כלל איננו דמיוני: במלחמה הבאה, כשנותקף ע"י מצרים, איראן וסוריה, בגיבוי של פעולות טרור מהחיזבאללה ומתוך שטחי הרשות הפלשתינית – יהיה דינם של משפחות הרוגי הגייס החמישי שבתוכנו שימותו תוך ניסיון סיוע לאוייב באמצעות מהומות ביפו, עכו, לוד ורמלה, ושיבוש תנועת הצבא בואדי ערה – כמעט כדינם של משפחות חללי צה"ל. כולם יקבלו פיצוי מממשלת ישראל.

שם:

נושא:

דואר אלקטרוני:

תוכן:

check here, please (spamprotection)