אלוהים מצפצף על מצעד הגאווה/ מאת שרה טיקטינסקי

2006-11-01
תראו אותם את החרדים האלה, צבאות ה', המוכנים לחרף את נפשם ולמות על קידוש שמו, כדי למנוע את מצעד הגאווה. "ירושלים לא תהפוך לסדום ועמורה" – זו הסיסמא, שמזניקה את האברכים הצעירים למלחמה ומעמידה בראשם רבנים מפקדים, שצועקים בקול ניחר "אחרי". והם צועדים כחיילים מאומנים ומיומנים לקרב ובליבם שירה: כל אבן היא נשק. הפקר דם ונפש. שאו אש להצית בפחי הזבל – אין דבר.

משום מה, מישהו בציבור החרדי החליט שהחטא היהודי הגדול ביותר, המחלל שם שמים ברבים בימים אלה – הוא מצעד הגאווה בירושלים. מצעד הגאווה בתל-אביב "עיר החטאים" – הוא נסבל – אבל תעתיקו אותו לירושלים, והנה מדובר בצלם בהיכל ממש.

תסלחו לי, אבל דווקא כיהודיה מאמינה, נדמה לי שאלוהים מצפצף על מצעד הגאווה. מסיבה פשוטה: יש לו סדרי עדיפויות. למרות שאף אחד אינו מצהיר בגלוי על יומרתו להיכנס בנעליו של אלוהים, כולם עושים זאת כל הזמן: חברי הכנסת, שרי הממשלה, הנשיא, ראש הממשלה, נשיא בית המשפט העליון לשעבר, נשיאת בית המשפט העליון בהווה, הרמטכ"ל, המפכ"ל, הרב הראשי, הרב השכונתי, המקובל, פיני גרשון, מנהל ביה"ס, המורה, התלמיד, הורי התלמיד, השוטר, החייל, פקיד מס הכנסה, העיתונאי, יועץ התקשורת, עורך הדין, פקיד הביטוח הלאומי, פקיד הבנק, ראש העיר, הפקח, פועל הנקיון, הבוס, הבכיר, הזוטר. בקיצור, כולם. אנחנו מדינה שבה כולם בטוחים שהם אלוהים לשעה (או יותר). כולם בבחינת עבד כי ימלוך. רק תנו למאן דהוא כוח ביד ומיד תרגישו את נחת זרועו של אלוהים.

עכשיו תורי: קיום מצעד הגאווה בירושלים אינו התרסה כלפי מעלה יותר מבניית מסגד חדש על הר הבית. קיום מצעד הגאווה בירושלים אינו התרסה כלפי מעלה יותר מגירוש יהודים מעל אדמתם. קיום מצעד הגאווה בירושלים אינו התרסה כלפי מעלה יותר מבריחה יהודית גאה ונחושה משטחי הארץ המובטחת.

כשהר הבית נמסר לעבדאללה, החרדים לא ישבו בשקט. הם היו עסוקים בהפגנות נגד חילול השבת במשחקי הכדורגל. כשארבע אמהות גררו ממשלה חלשה לברוח מלבנון – לא קמו רבני הציבור החרדי וקראו לצבאותיהם להתייצב למאבק נחוש נגד הפקרת בטחונם של תושבי הצפון. (למרות שפיקוח נפש דוחה אפילו שבת). כשפונו יהודי גוש קטיף מבתיהם – לא קמו מפקדים רבנים ודרשו מאברכיהם למסור נפשם על קידוש ה', כדי למנוע חילול שם שמים וערעור על ההבטחה האלוקית על ארץ ישראל. טוב. להיות חרדים, זה לא בהכרח להיות מאמינים. לצום ביום כיפור – זה לא בהכרח לעשות חשבון נפש. וכשלומדים בישיבה – אפילו יום יום – אפילו חכמים ונבונים – אפילו כאלה שיודעים את התורה - זה לא אומר שיודעים לקבוע סדרי עדיפויות.

שם:

נושא:

דואר אלקטרוני:

תוכן:

check here, please (spamprotection)