על הצביעות/ מאת מיכאל קליינר

אם בחיר ליבה של לאריסה טרימבובלר היה הרוצח אלי פימשטיין, היתה בקשתו לקיים טכס נישואין זוכה ללא יותר מכותרת בעיתון והרמת גבות קולקטיווית של עם ישראל. לא למטר של הצעות חוק שנועדו למנוע ממי שרצח במצח נחושה תינוקת תמה וזכה את הזכות לפרק ב' בחייו. מרכז הגרייה של מצעד יפי הנפש היוצא מגדרו למנוע חתונה והתייחדות מרוצח ראש הממשלה, יגאל עמיר, לא היה חש יותר מדיגדוג קל נוכח בקשה דומה מצד אלי פימשטיין. קשה להאמין שהנושא היה זוכה לעלות אפילו על סדר יומה של הכנסת.

צריך לקרוא למה שיוצר את ההבדל בין יחס החברה הישראלית לרוצח ראש הממשלה לבין יחסה לפימשטיין בשמו האמיתי: צביעות. כולם מזדעזעים לקרוא שפימשטיין מאושר מהרצח. לעומתו, יגאל עמיר אמנם אינו מביע חרטה, אבל ודאי שאיננו מאושר מכך שנטל חיים. ולמרות זאת, בארץ הנהדרת שלנו יוצאים המערכת הפוליטית ולווייניה חוצץ רק נגד נישואי עמיר. זה מרתיח אותם שרבין נמק בקבר ואילו יגאל עמיר יביא לעולם דור המשך. הרבה פחות מרתיח אותם לחשוב שרוצח יהודים כמו סמיר כונתר שדם משפחת הרן על ידיו, הביא לעולם דור המשך של שונאי ישראל ושהידים בפוטנציה. בכלל לא מרתיח אותם שפימשטיין שרצח את בתו חסרת האונים, יישא אישה ויביא לעולם צאצא חדש, כדי שמי יודע, אולי בסתר ליבו, יוכל להשתעשע ברעיון של הטבעתו באמבטיה.

עד שהתוודענו ליגאל עמיר, לא קמה סערה ציבורית בגין בקשה של רוצח להתחתן בין כתלי הכלא ולהתייחד עם אשתו. אבל הצביעות אינה מתחילה בסוגיית החתונה. קדם לה עניין החנינה. היו רוצחים גם לפני יגאל עמיר. במדרג שאט הנפש קשה למקם את עמיר במקום גבוה משל רוצחי נהג המונית דרק רוט שרצחו לצורך שעשוע, או במקום גבוה משל אלי פימשטיין המתאר את האושר שנסך עליו רצח בתו התינוקת. למרות זאת, ע"פ החוק הישראלי גם פימשטיין וגם רוצחיו של דרק רוט הם ברי חנינה, ואילו מיגאל עמיר נשללה האופציה הזו באמצעות חקיקה פרסונלית שנועדה לו בלבד.

גם הצבועים ביותר מקרב הפוליטיקאים זעים בחוסר נוחות במקומם כאשר הם מואשמים בחקיקה פרסונלית. מרגע שכנסת ישראל דחפה את אפה למרום כסאו של אלוהים ונטלה על עצמה את התפקיד להגדיר מיהו הרוצח הגרוע ביותר, ומיהו רוצח נסבל, הבינו הצבועים שדין צביעותם להחשף. כדי להסוות ולטשטש אותה החלו לדבר בנימה של צדקנות יתירה על הצורך במניעת חתונה והתייחדות מכל רוצח, אך רק מעטים מתוכם, אם בכלל, הרחיקו לכת בתביעה למנוע גם חנינה מכל רוצח. חטאו של יגאל עמיר גדול יותר בעיני הצבועים, לא משום שדמו של יצחק רבין אדום יותר מזה של דרק רוט, אלא בעיקר משום שהוא לא רק רצח את האיש יצחק רבין האיש, אלא את הדמוקרטיה בכבודה ובעצמה. כך הם מגדירים זאת. פימשטיין לא רצח את ההורות והמשפחתיות, רוצחי דרק רוט לא רצחו את האנושיות, הם סתם רצחו בני אדם. רק יגאל עמיר שחט ערך נאור כמו הוד רוממות הדמוקרטיה וזה בל יסלח.

זה מביש שבמדינה דמוקרטית הורה שרצח את בתו אינו מעורר את רמת הפלצות והדחייה שמעורר רוצח של הדמוקרטיה. מהי הדמוקרטיה מול נקמת ילד קטן שעוד לא ברא השטן? אם עד ל"רצח הדמוקרטיה" לא חשה המערכת הפוליטית צורך לדרג סוגי רוצחים, מוטב שתוסיף ותגזור על עצמה איפוק גם לאחר שהתוודעה לקיומו של יגאל עמיר. מה שלא הפריע לפני רצח רבין, לא צריך להפריע לאחריו, ואין שום צורך לקדם חוקים שיותר משנועדו באמת למנוע זכויות מרוצחים, נועדו לחלץ את המחוקקים מתדמית הצבועים המנסים לתפוס את תפקידו של אלוהים.

כל הרשימה