עובדים עלינו בעיניים/ מאת מיכאל קליינר

התרוממות נפש. זה מה שחוותה המערכת הפוליטית בישראל ובארה"ב כשערפאת נכנע לאבו-מאזן. גלים כה גבוהים של אופוריה על רקע מינויו של מוחמד דחלאן לשר הבטחון הפלשתיני לא נראו באזורנו מאז החתימה על הסכמי אוסלו והימים הורודים של המזרח התיכון החדש. זהו חוק טבע. כשערפאת נכנע היהודים מבסוטים. קל וחומר כשכניעת ערפאת מוצגת כנצחון לישראל וארה"ב. אם מנצחים - לא מפשפשים בטיב הנצחון. נצחונות ישראלים הפכו לאחרונה לכזה מצרך נדיר, שאפילו צל נצחון הוא כבר סיבה לריקודי הורה. לכן, לא נמצא מי שירים את מסך השכחה ויזכיר לציבור הישראלי מיהו מוחמד דחלאן שבגינו פצחה המדינה בשירי נצחון. אני מקווה שעם ישראל יסלח לי על שאני משבית שמחה.

מוחמד דחלאן אינו רכש נקי כפיים מהבנק העולמי או מהאקדמיה. על פי הרקורד הבטחוני שלו מינויו לשר הממונה על מלחמה בטרור משול למינוי אלקאפונה לראש המחלקה למלחמה בפשע המאורגן בעיריית שיקאגו. על פי הרקורד שלו בתחום המינהל התקין, הוא מתאים לתפקיד הפיה נקיית הכפיים על פי חזון הרפורמות של האירופאים, בערך כפי שאתי אלון מתאימה להיות מבקרת המדינה.

בספרו של רונן ברגמן, "והרשות נתונה", יש לא מעט תזכורות למעללי דחלאן והכפופים לו. דחלאן שתפקיד ראש המנגנון המסכל אינו חדש לו, למד מערפאת את רזי המשחק הכפול. ברצותו סיכל פיגוע, ברצותו הבריח אנשי חמאס למצריים. ברצותו נתן ראיון פייסני לעיתון ישראלי, וברצותו נתן אור ירוק לסגנו או לכפופיו האחרים לבצע ירי מרגמות או פיגוע קטלני.

אם אבו מאזן או דחלאן היו עיראקים אין ספק שהיה מונפק קלף על שמם שמספרו הסידורי מונה ספרה אחת. אבו מאזן היה יד ימינו של סדאם הפלשתיני, הלא הוא יאסר ערפאת. ראש וראשון למכחישי השואה הפלשתיניים, זה שאמר לערפאת: אתה תסתובב בעולם ואני אמשיך להונות את היהודים. זה שזכות השיבה יקרה לו מבבת עינו. דחלאן קיבל מעשרות על כל מה שזז בעזה, טיפח חשבונות בנק פרטיים על חשבון הפלסטינים מזי הרעב בדיוק כמו הבוס הגדול שעל מקורביו נמנה תמיד, ומעל לכל, ללא ידיעתו ולמצער הסכמתו בשתיקה, לא יצא לפועל אף פיגוע מאזור הרצועה ובסביבתה.

כל הדברים הטובים האלה ידועים גם למערכות הבטחון הישראליות וגם לאמריקאים. לכן, קשה להבין מה גרם לכולם להשבות בקסמי המינוי של דחלאן לתפקידו הקודם. לא ברור אפילו אם קרב האדירים בין אבו-מאזן לערפאת, לא היה בגדר הצגה טובה לעולם שבחסותה הוחזר אותו דחלאן לאותו תפקיד. מה יהיה הצעד הבא? מינוי של ג'יבריל רג'וב למבקר הפנימי ברשות הפלשתינית "בניגוד לעמדת ערפאת", או אולי שליפת ברגותי מהכלא הישראלי במבצע טרור רב עוצמה כדי להעניק לו את תפקיד שר המשפטים בממשלה הפלשתינית, "על אפו וחמתו של יאסר ערפאת"?

כל הרשימה