|
|||||||||||||||||||||
מי זוכר מכתבי לוואי?/ מאת מיכאל קליינר הדרך לאובדנה של ישראל רצופה מכתבי לוואי. זה התחיל בקמפ-דיוויד הראשון. אז צרף מנחם בגין ז"ל להסכם מכתב לוואי שבו עמדה ישראל על דרישתה להחלת הריבונות היהודית על יש"ע. מכתב הלוואי מעלה אבק בארכיבים, ואילו הסכם קמפ-דיוויד של מנחם בגין, המדבר על הכרה בזכויות הלגיטימיות של הפלסטינים, שימש את נציגי השמאל כדי לנער מעליהם בנון-שלאנטיות את אנשי הימין שהתנגדו להקמת מדינה פלשתינית. שמעון פרס וגם יצחק רבין ז"ל ניתלו באילנו הגבוה של מנחם בגין, נסמכים על הסכמי קמפ דיוויד, כשקידמו את הסכמי אוסלו וחתרו להקמת המדינה הפלשתינית "מיסודו של מנחם בגין". אפילו הקיצוניים בין מבקרי אוסלו בליכוד, לא ידעו להזכיר שמנחם בגין צירף להסכמים מכתב לוואי ובו הדרישה להחיל את הריבונות הישראלית על יש"ע. הם לא זכרו שבאותו מכתב מוסיפה ישראל ומצהירה שהיא תעלה דרישה זו במו"מ להסדר הקבע. בדיון על הסכמי הקבע שהחלו כעבור 22 שנים בקמפ דיוויד השני, לא רק שאהוד ברק נמנע מלתבוע ריבונות על שטחי יש"ע, אלא שמפלגתו של מנחם בגין גם לא דרשה זאת ממנו. אולי כי היה לה קושי מסויים לעשות זאת לאחר שאימצה אל ליבה את הסכמי אוסלו והוסיפה עליהם את חטאי חברון ו-וואי. למעשה, מכתב הלוואי לא היה רלוונטי ברגע שנחתם. כדין כל מכתבי הלוואי שמשמשים במקרה הטוב תרגיל להונאה עצמית אצל מי שמכר את עקרונותיו ומתקשה בבליעת הצפרדע, ובמקרה הפחות הטוב מנסים לזרות חול בעיני תומכים תמימים שבתום לב האמינו שסוחר העקרונות הוא איש שעדיין נאבק למען הדרך שהבטיח לבוחריו, בישיבה על הכיסא אמנם, למרות שזה עתה חתם על הסכם האומר את ההיפך. כזה בדיוק יהיה גורל ההסתייגויות של ישראל ממפת הדרכים. איש לא יזכור אותן. ישראל תחתום על מכת דרכים. נקודה. הסתייגויות ישראל מהמפה והמכתבים הנילווים לה, ימצאו את מקומם בפח האשפה של ההיסטוריה, וישראל תמשיך לצעוד בבטחה, הפעם עם מפה ונווט מקצועי כמו שרון, ישירות לתהום של המדינה הפלשתינית.
אפשר להניח שבתוך הממשלה תעלה שוועתם של שרי הימין. בגרון ניחר הם יסבירו עד כמה חסרי ערך הם מכתבי הלוואי שבוש יואיל לקבל משרון. רק ההסכם קובע - הם יסבירו בצדק. הבעיה היא רק ששרון יתקשה במקצת לקחת אותם ברצינות. הרי עדיין לא יבשה הדיו על מכתבי הלוואי המסתייגים של האיחוד הלאומי והמפד"ל שצורפו להסכם הקואליציוני. אם רק ההסכם קובע ומכתבי הלוואי שווים כקליפת השום, הרי ששרי הימין אימצו אל ליבם את עיקרי נאום הרצליה של שרון המדבר על חזון המדינה הפלשתינית. |
|