|
|
Russian |
|
English |
|
French |
|
צור קשר |
|
פורום |
|
הרשמה |
|
המסגר 55 תל אביב, טלפון: 03-5621521 |
|
 |
הנהלת האתר לא תישא באחריות למתפרסם בפורום בכל דרך שהיא
ציוני
העבודה לא תפרוש ולכן האיחוד הלאומי ישאר באופוזיציה
העבודה לא תפרוש ולכן האיחוד הלאומי ישאר באופוזיציה
דוד
התעוררתם באמת או שתרדמו שוכ?
התעוררתם באמת או שתרדמו שוכ?
חרות
על רקע כניסת ליברמן לממשלה נראה שלליברמן יש ייתרון גדול ומגרעת גדולה. היתרון שהוא אומר מה שהוא חושב. החיסרון שלו הוא ... שהוא לא חושב. למשל ההישג הבולט של כניסת ליברמן לממשלה הוא הקמת ועדת שרים בראשות פרץ שכל תפקידה להזרים כספים לערביי ישדאל כ"פיצוי" לצרוף ישראל ביתנו לממשלה. כל הכבוד לליברמן...
על רקע כניסת ליברמן לממשלה נראה שלליברמן יש ייתרון גדול ומגרעת גדולה. היתרון שהוא אומר מה שהוא חושב. החיסרון שלו הוא ... שהוא לא חושב. למשל ההישג הבולט של כניסת ליברמן לממשלה הוא הקמת ועדת שרים בראשות פרץ שכל תפקידה להזרים כספים לערביי ישדאל כ"פיצוי" לצרוף ישראל ביתנו לממשלה. כל הכבוד לליברמן...
herut
סקר חדש מראה שרוב היהודים בארצות הברית נגד הפצצת איראן. זהו עוד כישלון מחריד של ממשלת ישראל. אחמדי ניג'אד מדבר על השמדת ישראל ומפתח נשק גרעיני, ורוב יהודי אמריקה מתנגדיפ לפעולה צבאית נגדו...? מצד אחד צריך אולי לעלות לקברו של פרנקלין רוזבלט ולקחת בחזרה את כל החרפות והגידופים על אי הפצצת מחנות ההשמדה בזמן מלחמת העולם השניה.אם היהודים נגד הפצצת האיאטולות מה לנו להלין על הגוי הזה. אבל מבחינה פרקטית - אם אפילו היהודים בארה"ב לא הפנימו את הסכנה האיראנית - צריך להחזיר הביתה את השגדיד וכל צוותו ואת כל יתר השליחים ולהחליף אותם באנשים שיודעים למה נשלחו ועבור מה אנו משלמים להם משכורת
סקר חדש מראה שרוב היהודים בארצות הברית נגד הפצצת איראן. זהו עוד כישלון מחריד של ממשלת ישראל. אחמדי ניג'אד מדבר על השמדת ישראל ומפתח נשק גרעיני, ורוב יהודי אמריקה מתנגדיפ לפעולה צבאית נגדו...? מצד אחד צריך אולי לעלות לקברו של פרנקלין רוזבלט ולקחת בחזרה את כל החרפות והגידופים על אי הפצצת מחנות ההשמדה בזמן מלחמת העולם השניה.אם היהודים נגד הפצצת האיאטולות מה לנו להלין על הגוי הזה. אבל מבחינה פרקטית - אם אפילו היהודים בארה"ב לא הפנימו את הסכנה האיראנית - צריך להחזיר הביתה את השגדיד וכל צוותו ואת כל יתר השליחים ולהחליף אותם באנשים שיודעים למה נשלחו ועבור מה אנו משלמים להם משכורת
חרות
80 איש צפויים להשתתף בסמינר מגשימי חרות בנהריה. נושא המפגש הזדהות עם הצפון
80 איש צפויים להשתתף בסמינר מגשימי חרות בנהריה. נושא המפגש הזדהות עם הצפון
חרות
סקר חדש מראה שרוב היהודים בארצות הברית נגד הפצצת איראן. זהו עוד כישלון מחריד של ממשלת ישראל. אחמדי ניג'אד מדבר על השמדת ישראל ומפתח נשק גרעיני, ורוב יהודי אמריקה מתנגדיפ לפעולה צבאית נגדו...? מצד אחד צריך אולי לעלות לקברו של פרנקלין רוזבלט ולקחת בחזרה את כל החרפות והגידופים על אי הפצצת מחנות ההשמדה בזמן מלחמת העולם השניה.אם היהודים נגד הפצצת האיאטולות מה לנו להלין על הגוי הזה. אבל מבחינה פרקטית - אם אפילו היהודים בארה"ב לא הפנימו את הסכנה האיראנית - צריך להחזיר הביתה את השגדיד וכל צוותו ואת כל יתר השליחים ולהחליף אותם באנשים שיוגעים למה נשלחו ועבור מה אנו משלמים להם משכורת.
סקר חדש מראה שרוב היהודים בארצות הברית נגד הפצצת איראן. זהו עוד כישלון מחריד של ממשלת ישראל. אחמדי ניג'אד מדבר על השמדת ישראל ומפתח נשק גרעיני, ורוב יהודי אמריקה מתנגדיפ לפעולה צבאית נגדו...? מצד אחד צריך אולי לעלות לקברו של פרנקלין רוזבלט ולקחת בחזרה את כל החרפות והגידופים על אי הפצצת מחנות ההשמדה בזמן מלחמת העולם השניה.אם היהודים נגד הפצצת האיאטולות מה לנו להלין על הגוי הזה. אבל מבחינה פרקטית - אם אפילו היהודים בארה"ב לא הפנימו את הסכנה האיראנית - צריך להחזיר הביתה את השגדיד וכל צוותו ואת כל יתר השליחים ולהחליף אותם באנשים שיוגעים למה נשלחו ועבור מה אנו משלמים להם משכורת.
חרות
האם האיחוד הלאומי, להוציא אלדד ואולי אריאל עומד בתור להיכנס לממשלה,עם או בלי הליכוד, במידה והעבודה תפרוש בגלל כניסת ליברמן. במקרה והליכוד לא ייכנס בני אילון מועמד לתיק החינוך. יתר השרים יהיו כפי המסתמן ליברמן ביטחון אורלב תירות, יורי שטרן תשתיות חסון חקלאות, טרטמן מדע וספורט. אם הליכוד בפנים: נתניהו-ביטחון, ליברמן- חינוך. אילון חוזר לתיירות ואורלב מדע.
האם האיחוד הלאומי, להוציא אלדד ואולי אריאל עומד בתור להיכנס לממשלה,עם או בלי הליכוד, במידה והעבודה תפרוש בגלל כניסת ליברמן. במקרה והליכוד לא ייכנס בני אילון מועמד לתיק החינוך. יתר השרים יהיו כפי המסתמן ליברמן ביטחון אורלב תירות, יורי שטרן תשתיות חסון חקלאות, טרטמן מדע וספורט. אם הליכוד בפנים: נתניהו-ביטחון, ליברמן- חינוך. אילון חוזר לתיירות ואורלב מדע.
בדוי
בזכות קליינר מרזל קיבל רשות לרוץ לכנסת ובבחירות מרזל התפצל אם קליינר וכמה איפשר להתפצל במדינה הזאות ולחזית ולחרות יש אותם עקרונות אז למה להתפצל ???
בזכות קליינר מרזל קיבל רשות לרוץ לכנסת ובבחירות מרזל התפצל אם קליינר וכמה איפשר להתפצל במדינה הזאות ולחזית ולחרות יש אותם עקרונות אז למה להתפצל ???
אמיר
בבחירות הבאות אתם תקבלו את הקול שלי תמשיכו במאבק
בבחירות הבאות אתם תקבלו את הקול שלי תמשיכו במאבק
גל, תל אביב
אנחנו צריכים להלחם כולנו יחד נגד מדינה פלסטינית. הפלסטינים הם לא עם ואין להם זכות הגדרה לעצמית. הפלסטינים הם צאצאים של ערבים שבאו מ-20 מדינות ערביות לארץ ישראל במאה ה-18. לא למדינה פלסטינית.
אנחנו צריכים להלחם כולנו יחד נגד מדינה פלסטינית. הפלסטינים הם לא עם ואין להם זכות הגדרה לעצמית. הפלסטינים הם צאצאים של ערבים שבאו מ-20 מדינות ערביות לארץ ישראל במאה ה-18. לא למדינה פלסטינית.
אחד מהחברים
יחי המלך המשיח הרבי מלובביץ'
יחי המלך המשיח הרבי מלובביץ'
אחד
רק משיח יציל אותנו הרבי מלובביץ'
רק משיח יציל אותנו הרבי מלובביץ'
אבי
יהיה נחמד אם היו בודקים מה כותבים פה... ח ר ו ת - להתעורר! מוכן לפעולה avignd#gmail.com
יהיה נחמד אם היו בודקים מה כותבים פה... ח ר ו ת - להתעורר! מוכן לפעולה avignd#gmail.com
נועם (חילוני)
חבל לי לראות שהעם שלנו אומר את האמת בסקרים (62% בעד עידוד הגירה) ומשקרים בקלפי וזה מתבטא בכך שלא עברתם את אחוז החסימה וחבל מאוד!
חבל לי לראות שהעם שלנו אומר את האמת בסקרים (62% בעד עידוד הגירה) ומשקרים בקלפי וזה מתבטא בכך שלא עברתם את אחוז החסימה וחבל מאוד!
שמאלני שהתפכח, הרצליה
אבי אתה צודק גם אני עכשיו מצטרף לחרות, באתי מהשמאל המתון (העבודה) ונמאס לי ממנו אני עובר לחרות!
אבי אתה צודק גם אני עכשיו מצטרף לחרות, באתי מהשמאל המתון (העבודה) ונמאס לי ממנו אני עובר לחרות!
שרמולה
יוסי ביילין הכלב ימח שמו
יוסי ביילין הכלב ימח שמו
איריתוש
בינואר 1949 קיבלה חרות 14 מנדטים והתוצאות נחשבו ככישלון , אבל בכנסת השלישית ב1955 ,היא קיבלה 15 מנדטים ונחשבה כהצלחה .מה היו הסיבות בין התחושות בשני המיקרים?
בינואר 1949 קיבלה חרות 14 מנדטים והתוצאות נחשבו ככישלון , אבל בכנסת השלישית ב1955 ,היא קיבלה 15 מנדטים ונחשבה כהצלחה .מה היו הסיבות בין התחושות בשני המיקרים?
אבי
העם מיואש! זה הזמן שלנו! לא הבחירות,ע כ ש י ו! אני כותב הודעה זו בתסכול רב- הגיע הזמן שנפעל! חרות יכולה להשתקם ולעמוד ביריבות מול המפלגות המתחרות! העם כבר לא קונה את השטויות של קדימה! סקר של ישראל ביתנו מראה ש-70% נגד ההתכנסות! הפעם לא נעשה את הטעות שהימין חוזרת על עצמה- הפעם נראה מה כן לעשות ולא מה לא לעשות! פינוי = פיצוי לפלסטינים ריאלי יותר מתמיד ! הגיע הזמן שנעבוד! אנשים צריכים מודעות לעניין! הנוער צריך! האם עכשיו תהיה שעתה הגדולה והיפה ביותר של חרות? את זה אתם תצטרכו לקבוע...
העם מיואש! זה הזמן שלנו! לא הבחירות,ע כ ש י ו! אני כותב הודעה זו בתסכול רב- הגיע הזמן שנפעל! חרות יכולה להשתקם ולעמוד ביריבות מול המפלגות המתחרות! העם כבר לא קונה את השטויות של קדימה! סקר של ישראל ביתנו מראה ש-70% נגד ההתכנסות! הפעם לא נעשה את הטעות שהימין חוזרת על עצמה- הפעם נראה מה כן לעשות ולא מה לא לעשות! פינוי = פיצוי לפלסטינים ריאלי יותר מתמיד ! הגיע הזמן שנעבוד! אנשים צריכים מודעות לעניין! הנוער צריך! האם עכשיו תהיה שעתה הגדולה והיפה ביותר של חרות? את זה אתם תצטרכו לקבוע...
ימניק
בן זונה
בן זונה
מיכאל קליינר
כל הכבוד שאתם נכנסים לאתר אנחנו בסוף ניהיה ראש ממשלה ישראל
כל הכבוד שאתם נכנסים לאתר אנחנו בסוף ניהיה ראש ממשלה ישראל
הזקן
בסלון של ז"בוטינסקיו למכירה בירושלים-דירתו של מנהיג תנועת הבית"ר.הסכום המבוקש 4 מיליון שקל לכל מי שמפזם בעל פה את המנון בית"ר,חולם על ערכים רוויזיוניסטים וגם מחזיק בכארבעה מיליון שקל-יש הזדמנות להגשים חלום. דירה בת שמונה חדרים בסגנון ירושלמי מובהק שבה התגורר זאב ז"בוטינסקי בשנות ה-20 של המאה שעברה-מוצעת כעת למכירה בבירה. הדירה ממוקמת בלב העיר, בין הרחובות בן-סירא ובן שטח,ומשתרעת על פני 200 מ"ר. מנהיג תנועת בית"ר,המשורר והעיתונאי זאב ז"בוטינסקי,התגורר בדירה זו באחת התקופות הסוערות בחייו האישיים ובחיי היישוב היהודי בארץ ישראל לפני קום המדינה.בתקופת זו של פרעות בירושלים והמאבק של היישוב היהודי, שימשה הדירה כמעין חמ"ל ומגדל שמירה מפני הפורעים.ז"בוטינסקי התגורר בה עד שעזב את הארץ לשליחות עיתונאית מטעם היומון "דואר היום" בשנת1929 כעת מוצעת הדירה למכירה,באמצעות סוכנות התיווך אנגלו סכסון,במחיר 750 אלף דולר.הנכס ההיסטורי צופה אל גן העצמאות,וכולל חלונות גדולים וקשתיים,חדרים בסגנון בנייה ירושלמי עתיק על בסיס אבן ומדרגות המובילות לחדר עבודה גדול.
בסלון של ז"בוטינסקיו למכירה בירושלים-דירתו של מנהיג תנועת הבית"ר.הסכום המבוקש 4 מיליון שקל לכל מי שמפזם בעל פה את המנון בית"ר,חולם על ערכים רוויזיוניסטים וגם מחזיק בכארבעה מיליון שקל-יש הזדמנות להגשים חלום. דירה בת שמונה חדרים בסגנון ירושלמי מובהק שבה התגורר זאב ז"בוטינסקי בשנות ה-20 של המאה שעברה-מוצעת כעת למכירה בבירה. הדירה ממוקמת בלב העיר, בין הרחובות בן-סירא ובן שטח,ומשתרעת על פני 200 מ"ר. מנהיג תנועת בית"ר,המשורר והעיתונאי זאב ז"בוטינסקי,התגורר בדירה זו באחת התקופות הסוערות בחייו האישיים ובחיי היישוב היהודי בארץ ישראל לפני קום המדינה.בתקופת זו של פרעות בירושלים והמאבק של היישוב היהודי, שימשה הדירה כמעין חמ"ל ומגדל שמירה מפני הפורעים.ז"בוטינסקי התגורר בה עד שעזב את הארץ לשליחות עיתונאית מטעם היומון "דואר היום" בשנת1929 כעת מוצעת הדירה למכירה,באמצעות סוכנות התיווך אנגלו סכסון,במחיר 750 אלף דולר.הנכס ההיסטורי צופה אל גן העצמאות,וכולל חלונות גדולים וקשתיים,חדרים בסגנון בנייה ירושלמי עתיק על בסיס אבן ומדרגות המובילות לחדר עבודה גדול.
ליכודניק שרוף
מתי כבר תעברו את אחוז החסימה מתייייייי!? :(
מתי כבר תעברו את אחוז החסימה מתייייייי!? :(
יש לי שאלה-שמואל פישר
מדוע כשאני כותב עם רווחים והפסקות, מקבלים מאמר צפוף בלי כל רווח ????
מדוע כשאני כותב עם רווחים והפסקות, מקבלים מאמר צפוף בלי כל רווח ????
שמואל פישר
זה לא החל בעמונה... זה לא החל בעמונה, שהיתה רק התוצאה הבולטת והאכזרית של מסע השיסוי הממשלתי כנגד המתנחלים. זה התחיל אי-שם בתחילת שנת 2005 כשחוקק חוק "פינוי-פיצוי". בחוק זה נקבע כי יהודי שלא יעזוב את ביתו ואת אדמתו במועד המדויק שנקבע בחוק, לא יהיה זכאי לפיצוי, ויתרה מכך - הוא יועמד לדין ויהיה צפוי למאסר של 5 שנים ! בכך סתרה מדינת ישראל ומחקה לחלוטין מאה שנים של ערכים ציוניים. כשעלה על הקרקע, בימי המנדט הבריטי, ישוב יהודי – טענו המתיישבים בפני החיילים האנגלים כי זו אדמתם והם לא יעזבו אותה. והנה, מדינת ישראל הוציאה חוק דרקוני שלא רק שאינו מכיר בטבע האנושי של כל אדם לדבוק בביתו ובנחלתו אלא גם מפורר לאבק דק את הדבקות הציונית ואת ההיאחזות העיקשת באדמת הארץ. במדינת ישראל החדשה אין זה חוקי שיהודי יאמר כי הוא דבק בביתו ומתנגד לנטוש את אדמתו. מדינת ישראל אינה מסוגלת להבין את ההיצמדות היהודית לאדמה, וחריגה מלוח הזמנים הקפדני שנקבע בחוק אמורה להביא לסנקציה קשה כנגד היהודי שלא התפנה בזמן. אך לא רק המסורת הציונית נעלמה ונשכחה. חוסר יושר בסיסי ליווה את ההתנהלות של ממשלת ישראל כלפי היהודים המיישבים את הארץ. ערכי הדמוקרטיה, המוזכרת כה רבות בפיהם של מנהיגים ישראליים, סורסו ועוותו עד לבלי היכר. הרוח הרעה שנשבה ממסדרונות השלטון הקיפה את כל המימסדים, החל מהתקשורת וכלה במערכות המשפט. העויינות, הכוחנות, ההסתה וההכפשה היו ללא תקדים. ראש הממשלה מתלונן... על מנת ליצור את האווירה הציבורית המתאימה כנגד המתנחלים לא בחלה המדינה בכל תעלול זול ונמוך, ובכל הכפשה שקרית ובוטה. בתחילת ינואר 2005 פורסם כי הופץ סטיקר מסית שתוכנו הוא "שרון, לילי מחכה לך". יתרה מכך - בישיבת סיעת הליכוד סיפר ראש-הממשלה על הפצת סטיקר זה ואף התלונן על מסע ההסתה נגדו. לא חלף יום והתברר שהקופירייטר המוכשר אינו אלא מודיע משטרתי ! אולם - ראש הממשלה, האחראי על המשטרה והשב"כ, לא חזר בו מהאשמותיו ולא התנצל. מקרה זה הינו חוליה אחת בלבד במערכה מתוכננת של הכפשת המתנחלים ויצירת דעת קהל עוינת כנגדם. מערכת הסתה שלטונית מתואמת ומתוזמנת יצאה לדרך, כשהיא מסתמכת על התקשורת הציבורית החד-צדדית ואויבת-המתנחלים. בתחילת ינואר 2005 מצוטטים ב"מעריב" בכירים במשרד ראש-הממשלה, המצהירים על כך שיש "לשבור למתנחלים את העצמות". ראש-הממשלה עצמו מצוטט כאומר "ראשי המתנחלים מסכנים את קיום המדינה". לא פחות מכך ! מה צריך לחשוב האזרח השומע זאת ? בכיר אחר, איש מערכת הבטחון, צוטט בערוץ 10 כמי שאמר "מתנחלי יצהר מסוכנים יותר מזכרייה זביידי וטלי פחימה". צריך לחזור על כך עוד פעמיים – והציבור יתחיל להאמין. וזאת היתה רק ההתחלה. מניעת כל פעילות הפגנתית ואלימות משטרתית כלפי מפגינים. החל מינואר 2005 מנעה המשטרה כל הפגנה כנגד הנסיגה - גם של נערים צעירים שעמדו על המדרכה והחזיקו שלט בידם. בכל מקרה כזה הופיעו מייד ניידות משטרה שלקחו את המפגינים לחקירה משטרתית. השחרור מהחקירה נעשה רק תמורת התחייבות כספית שלא להפגין יותר. כמקרה מייצג יש לציין את מה שארע ב-31/03/05 בפתח-תקוה. שבעה צעירים, תלמידי כיתה ט' מפתח-תקוה, לקחו כמה שלטים שעליהם סיסמאות נגד הנסיגה מגוש-קטיף, ונעמדו על המדרכה ברחוב קפלן בעיר, ליד המרכז הרפואי 'רבין'. אחרי זמן קצר הגיעו ארבע-חמש ניידות ולקחו אותם למשטרה בטענה של התקהלות בלתי חוקית. כל נער נחקר בנפרד, שאלו מי שלח אותם ולאחר זמן-מה נדרשו ההורים להגיע למשטרה. ההורים הוחתמו על התחייבות כי בניהם לא יימצאו בשבועיים הקרובים במקום שבו התקיימה ההפגנה המאולתרת, וכי הבן יגיע לקצין מבחן כשיתבקש. בנוסף חתמו ההורים על ערבות בסך שלושת אלפים שקלים. (הודיה כריש-חזוני, מקור ראשון, 08/04/2005). היה מקובל בישראל, במשך שנים ארוכות, כי אדם יכול להפגין בפומבי וללא כל אישור. רק הפגנה של 40 אנשים ומעלה דרשה אישור משטרתי. אולם מתחילת 2005 יצאה לדרך מדיניות חדשה שמטרתה החד-משמעית היתה דיכוי וביטול של כל הפגנה כנגד מדיניות הנסיגה. אם הפגנה היא דבר בסיסי בדמוקרטיה הרי שהמצב החדש סימן את ביטולה המעשי. מפגיני שמאל המשיכו, כמובן, להפגין ללא כל הפרעה. מקרים של פעילים שיצאו לשטח לפעילות הפגנתית ונעצרו על ידי המשטרה או צברו שעות ארוכות במעצר - הפכו לשגרה. אנשים שעמדו על המדרכה והפגינו כשבידיהם שלטים, נלקחו לניידת המשטרה, נאזקו, "נחקרו", הושמו במעצר. כל זה נעשה במכוון על מנת למנוע כל פעילות של הפגנה לגיטימית, המותרת בכל משטר דמוקרטי. מקרה מייצג לענין זה היא ההפגנה שנערכה בתחילת מרץ 2005 בצומת ליד מכון ויצמן ברחובות. ארבעה מפגינים עמדו על המדרכה כשבידיהם שלטים נגד ההתנתקות ולא הפריעו כלל לתנועה, ואולם השוטרים שהגיעו למקום כבלו אותם באזיקים, הובילו אותם לתחנת המשטרה והחזיקו אותם ארבע שעות במעצר. המפגין החמישי שחילק כרוזים נעצר למשך 24 שעות ונשאר אזוק עד שהובא בפני השופטת. 24 שעות במעצר ובאזיקים על חלוקת כרוזים ! השוטרים בתחנה הצהירו בפניהם במפורש את מדיניות המשטרה: "קיבלנו הנחיות ויותר לא יהיו הפגנות. מעכשיו תלמדו, אין הפגנות יותר". למחרת, בשעה שתיים לפנות בוקר (!), התייצבו שוטרים בבתי המפגינים, ומסרו להם צו זימון לבית המשפט. בכתב האישום נאמר כי "באותן נסיבות התנהגו הנאשמים באופן הנותן לאנשים בסביבה יסוד סביר לחשוש כי המתקהלים יעשו מעשה שיָפר את השלום או שבעצם התקהלותם יעוררו אנשים אחרים, ללא צורך וללא עילה מספקת, להפר את השלום" (פרוטוקול מס' 471 מישיבת ועדת החוקה, חוק ומשפט, 19 באפריל, 2005) . כתב אישום זה מזכיר כתבי אישום הנהוגים במערכות משפט של משטרים חשוכים הפוגעים בזכויות האדם. מדיניות הדיכוי של הפגנה או משמרת מחאה התממשה בשטח בהכאה מכוונת, מתמשכת וברוטאלית של מפגינים. גילויי האלימות הללו של המשטרה, שכללו מכות, אגרופים, קללות, בעיטות וגרירות, מתחילים משלב תפיסת העצור, דרך ה"חקירה" וכלה בתאי המעצר. חלק מהעצורים אושפזו לאחר-מכן בבתי חולים. מפגינים נעצרו באופן ברוטאלי והובאו ל"חקירה" ולמעצר חסר כל בסיס והצדקה בתחנות המשטרה. עשרות רבות של הפגנות בכל רחבי הארץ, שבהם ניסו אזרחים להביע את התנגדותם הלגיטימית למדיניות העקירה והגירוש, דוכאו ביד קשה ובלא שקדמה לכך מצידם התגרות כלשהי או עבירה על החוק. נגע האלימות לא פסח גם על הדרגות הגבוהות בסולם המשטרתי ושוטרים בדרגות גבוהות ביותר הראו "דוגמא אישית" והשתתפו בפועל בהכאת מפגינים. ארעו מקרים רבים של ילדים שנסעו באופן מאורגן לפעילות הסברה, נעצרו על ידי המשטרה, שוטרי יס"מ התנפלו עליהם ודרשו מהם לשפוך את תכולת כל התיקים ולרדת מהאוטובוס. השוטרים לקחו את תעודות הזהות מהמדריכים שליוו את הילדים, והורו להם לחזור הביתה עם כל הילדים. את התעודות, הוסבר להם, הם יקבלו רק אם יחזרו ליישובם. אוטובוסים רבים שבהם אזרחים, עוכבו במשך שעות רבות ונדרשו לחזור לתחנת המוצא. ויש להדגיש - לא מדובר במקרי אלימות והתנכלות אקראיים. היקף התופעה וההכאות הקשות הן ראייה לכך שלא מדובר בתופעה ספונטאנית אלא בהחלטה, שהתקבלה ככל הנראה בדרג משטרתי בכיר, ואשר יושמה בקפידה, ביד חזקה ובאלה נטויה בכל רחבי הארץ. פרקליטות המדינה – הזרוע המשפטית של המשטרה במדינה מתוקנת ודמוקרטית היה היקף אלימות כזה מדיר שינה מעיני היועץ המשפטי לממשלה או מעיני נשיא בית המשפט העליון, אולם אישים אלה והמערכות המשפטיות שעמדו לרשותם לא נקטו כל פעולה. לא ננקטה כל פעולה ברמה הממשלתית להפסיק את מדיניות המכות והמעצרים, ולא נעשה כל מהלך ממשלתי יזום לזהות מקרי אלימות ולהעמיד לדין את השוטרים האלימים והמתעללים. כתבי אישום והעמדה לדין הוגשו רק באותם מקרים שהאזרחים המוכים התלוננו על האלימות נגדם, ורק בחלק זעום בלבד מהתלונות שהוגשו. תלונות התעכבו ו"נקברו" במח"ש במשך חודשים, וגם כשנבדקו - במרבית המקרים לא הוגש כתב אישום כנגד השוטרים האלימים. סיכומו של דבר: המערכת המשפטית שיתפה פעולה ועבדה בתאום עם המערכת המשטרתית על מנת ליצור מדיניות דיכוי קשה ככל האפשר. בדיונים שהתקיימו בועדת חוקה חוק ומשפט של הכנסת, סינגרו נציגי הפרקליטות על מעשיה של המשטרה. לעומת אלימותה הנמשכת של המשטרה בשטח, מתאר נציג הפרקליטות את המציאות באופן פסטוראלי: "...חשוב לנו מאוד לאפשר את זכות המחאה, לאפשר את זכות ההפגנה, לאפשר את זכות האסיפה, ולנקוט כל צעד כדי שהזכויות האלה יישמרו". (פרוטוקול מס' 476 מישיבת ועדת החוקה חוק ומשפט, 17 במאי 2005). את לקיחת מפגינים לתחנות המשטרה, הגשת כתבי אישום ובקשה למעצר עד תום ההליכים, הסביר נציג הפרקליטות בכך שהמעצרים נעשו רק כאשר שלטי ההפגנה נתלים על תמרור 'עצור' או על רמזורים, ובמקרה כזה המשטרה נוהגת תמיד להגיש בקשה למעצר עד גמר ההליכים. טענה זו הינה חסרת אמת וחסרת שחר. המפגינים ,ככלל, לא תלו שלטים על תמרורים, והשוטרים, ככלל, עצרו אותם ללא כל קשר לשלטים. אולם - מה יותר פשוט מאשר להאשים את המפגינים בדבר שלא עשו ולהצדיק בכך את מעצרי השווא השרירותיים של המשטרה ? " התחושה היא שיש מסר שמותר לעשות הכל " יושב ראש וועדת החוקה של הכנסת, חבר הכנסת מיכאל איתן פנה ליועץ המשפטי לממשלה מני מזוז ואמר לו כי זו בושה למדינת ישראל שתלונות נגד שוטרים אלימים נבדקות במשך שבועות. "את החשודים מקרב המפגינים מחזיקים בבית סוהר והשוטרים האלימים ממשיכים לפעול בשטח" אמר ח"כ איתן. בפנייתו ליועץ ביקש איתן לקיים הליך מזורז לבדיקת תלונות כנגד אותם שוטרים אלימים ולבדוק אפשרות להשעיית השוטר עד לבירור העובדות בעניינו. "אתם מגינים על השוטרים הגנה לא מוצדקת. אם הייתם פועלים במהירות כנגד אותם שוטרים הייתם מחזקים את המערכת אבל בצורה כזו אתם רק מחלישים אותה". (פרוטוקול מס' 561 מישיבת ועדת החוקה, חוק ומשפט, 1 באוגוסט 2005). לדברי איתן "התחושה היא שיש מסר שמותר לעשות הכל". ההטיה הפוליטית של פרקליטות המדינה מאמרים מסיתים ואלימים כנגד מתנגדי הנסיגה מופיעים לא אחת בעיתונות ובאינטרנט. אחד משיאי ההסתה נמצא במאמר שפורסם באתר "וואלה", ב-29/06/2005. במאמר שכותרתו "כך תעיפו את המתנחלים מהכביש" קראו עורכי "וואלה" לציבור, במפורש ובאופן גלוי, לפעול באלימות כנגד מתנחלים שיחסמו כבישים. המאמר קרא להשתמש כנגדם, בין השאר, גם בג'ריקנים של דלק ובשרשראות כבדות. בתשובתה למכתב תלונה בנושא זה ששלחתי ליועץ המשפטי לממשלה, מציינת הפרקליטות כי "לא מצאנו מקום להורות על פתיחה בחקירה...". אמצעי התקשורת התקשורת הציבורית והממלכתית שיתפה פעולה ברצון עם האלימות הממשלתית כנגד המפגינים. השתיקה וההשתקה ירדו כרוכים יחד עם הסיקור האוהד במופגן למדיניות הנסיגה והגירוש של הממשלה. אמצעי התקשורת לא סיקרו את ההפגנות השקטות הרבות שהחל מתחילת שנת 2005 וביטאו את ההתנגדות הציבורית הנרחבת ל"התנתקות". לא סוקרו ההפגנות בצמתי הארץ השונים בהם אזרחים רבים הביעו את מחאתם. באותה מידה גם לא סוקרו ולא נמסר מידע לציבור על מערכת האלימות השיטתית כנגד המפגינים. במקרים בהם חומר מצולם, שחשף התעללות קשה במפגינים, נמסר לנציגים של שלושת ערוצי הטלוויזיה הגדולים - הם לא היו מעוניינים לקבל את העדויות המצולמות האלה. חלק מהכתבים הודה בגילוי לב כי חבל על המאמץ שכן "זה לא יעבור את העורך שלנו". קשר ההשתקה של אמצעי התקשורת מנע את פרסום העובדות. מלכתחילה לא היה סיכוי רב לקבל דיווח אובייקטיבי ומאוזן באמצעי התקשורת הישראליים. כך למשל, חיים יבין, מנחה החדשות הבכיר של ערוץ 1, הוא גם זה שיצר בשנת 2005 סדרה בשם "ארץ המתנחלים" - מישדר תעמולה עויין במסווה של סרט תעודה. סדרה זו שודרה בחודש יוני 2005 – בתיזמון מחושב לפני ביצוע ה"התנתקות", ועל-כן שימשה כסיוע וכליווי טלוויזיוני למדיניות ה"התנתקות" של הממשלה, כשמטרתה הברורה היתה ליצור אוירה עוינת כנגד המתנחלים. אמנון אברמוביץ, המשמש מזה שנים הפרשן הפוליטי של ערוץ 2, והעוינות למעשה ההתנחלות היא הציר הסובב של פרשנותו הפוליטית, קרא לחבריו העיתונאים בתקשורת, ולמערכת המשפט כולה, לעצור כל פעילות משפטית כנגד שרון ולשמור עליו "כמו על אתרוג בחג הסוכות", על-מנת שיוכל לבצע את ה"התנתקות". בהסתמך על נתוני יסוד אלה לא היתה למתנחלים כל תקווה לדיווח אובייקטיבי בתקשורת מגוייסת זו, אבל עדיין אפשר היה לשער כי בתחום השמירה על זכות ההפגנה ועל זכויות היסוד של כל אדם, יבוא מהם סיוע כלשהו – אולם המציאות הראתה גם גם תקוה זו היתה תקות שווא. ובפעולת הגירוש עצמה – "התקשורת התגייסה כולה לביצוע תוכנית ההתנתקות, העצימה את תסריטי האימה על אלימות המתנחלים וסיקרה בחוסר אובייקטיביות, כי תמכה במובהק בהחלטת הממשלה" (מתוך דוח ארגון 'קשב' –'מרכז להגנת הדמוקרטיה בישראל', שפורסם בינואר 2006). במקום לפרגן לקורבנות הגירוש בגוש-קטיף על התנהגות לא אלימה קיבלו הצבא והמשטרה את הקרדיט לאי-אלימות, תוך הסתרת מקרים רבים שבהם הופעלה אלימות קשה וחסרת הצדקה כנגד המגורשים. שעות רבות הוקדשו לטיפול ברגשות חיילי צה"ל, תוך שהקורבנות האמיתיים, הנעקרים מבתיהם ומשדותיהם, שישובם נהרס מול עיניהם, זכו למנות הטפה וביקורת על ניצול הילדים ועל "סחטנות רגשית" של עקורים. חולשתה של הרשות המחוקקת ורדידותה של הדמוקרטיה הישראלית נקודת אור גדולה נמצאה בועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת, בראשותו של ח"כ מיכאל איתן. ועדה זו, שכבר הוזכרה קודם, היוותה את המקום היחיד שבו נידונה האלימות המשטרתית. במהלך הדיונים ביקר ח"כ איתן בכעס רב את מעשי המשטרה ואת תמיכת פרקליטות המדינה במדיניות זו. אך דווקא לאור פעולתה זו של הוועדה, החיובית כשלעצמה, מזדקרת רדידותה של הדמוקרטיה הישראלית. בתיאוריה של מדע המדינה מוסבר כי הפרלמנט היא הרשות אשר מבקרת ובולמת את פעולות הרשות המבצעת. אולם במציאות העגומה שאליה דורדרה הדמוקרטיה הישראלית לא הניבו העדויות הקשות שהושמעו בוועדה כל תוצאה מעשית. הנושא לא עלה על סדר היום הציבורי ודעת הקהל לא התעוררה כנגד האלימות. השליטה המוחלטת של אנשי השמאל באמצעי התקשורת והתעלמות שרי הממשלה מדיוני הוועדה - איפשרו למשטרה להמשיך במעשיה. אנשי ציבור המגלים כל הזמן רגישות כשמדובר בפגיעה אפשרית בפלשתינים, התעלמו מהאלימות כשזו הופעלה נגד יהודים מתנגדי-נסיגה. דומה כאילו נמצאה הוועדה על כוכב לכת אחר המנותק מכל השפעה על הסובב אותה. פרטי הדיונים נרשמו אמנם בפרוטוקולי הוועדה, אולם - המדיניות הממשלתית האלימה המשיכה להתקיים בכל תוקפה ועוזה כשהיא מפליאה - ללא כל שינוי - את מכותיה: השוטרים המשיכו למנוע הפגנות לגיטימיות, כשם שהמשיכו להכות ולעצור ללא כל סיבה. הדיונים היסודיים בועדה והשתדלותו הרבה של ח"כ מיכאל איתן לא עצרו את מסע האלימות הממשלתי. את התוצאה הקשה והמרוכזת ביותר ראינו בפוגרום עמונה. מהרס הדמוקרטיה ב"התנתקות" ועד לפוגרום בעמונה. מה שהתרחש בישראל במהלך שנת 2005 ולאחריה היה תהליך מואץ של הרס הדמוקרטיה הישראלית ושחיקתה עד דק, ובמיוחד כשהדבר נוגע למחיקת זכויות ההפגנה של יהודים המתנגדים למדיניות הנסיגה. ההסתה הממשלתית ששודרה במשך שבועות רבים כנגד "אנשי ימין קיצוניים", הגישה החד-צדדית והמסיתה של קריינים ומנחים בכירים בערוצי הטלוויזיה השונים - רק הכינו את דעת הקהל לבאות, והכשירו את הקרקע לפוגרום הממשלתי שתוכנן בעמונה. תחילתה של 2005 הסתמנה בעלילות-שווא כנגד המתנחלים. התאמתה הסברה כי אם נוצרת עלילה מטעם השלטון במערכה הראשונה, התוצאה תהיה פוגרום ממשלתי במערכה השלישית. אם ישנה הכאה ברוטלית של מפגינים ומתבצעת מדיניות של דיכוי הפגנות והכאות סיטוניות חסרות כל רסן, אם מונעים הפגנות ונשיאת שלטים, אם מחזיקי שלטים נאזקים ונלקחים לתחנות המשטרה, אם מתבצעים מעצרי שווא והטרדות כנגד פעילים המתנגדים לנסיגה, אם מתבצעות מטעם השלטון פריצות אלימות לבתים פרטיים ולקיחת אנשים למעצר ול"חקירה" - אם על כל זאת התקשורת, הפרקליטות, שר המשפטים, היועץ המשפטי לממשלה, נשיא בית המשפט העליון ונשיא המדינה - מתעלמים, מצדיקים ועוברים לסדר היום – הרי זאת הכנה מעשית ונפשית נאותה של כלל אזרחי המדינה לקראת הפוגרום הממשלתי המתוכנן. השלטון שאב עידוד רב מכך שפעולות הדיכוי האלימות במהלך שנת 2005 לא יצרו כל תהודה נגדית בקרב הציבור הרחב, והבין מכך כי כל פעולה כוחנית כנגד המתנחלים תזכה ל"ברכת הדרך" ולתמיכתה האיתנה של התקשורת הישראלית. אלימות יזומה, מתוכננת מראש, בהנחיה ברורה מגבוה. במהלך שנת 2004 ניתנה למימשל האמריקאי הבטחה מטעם ממשלת ישראל כי יבוצע פינויים של עשרות מאחזים שהוקמו בשטחי יהודה ושומרון. אולם הפעולה עצמה נדחתה הן מפאת עצם ההתארגנות ל"התנתקות", והן בשל הקושי לטעון כנגד אי-חוקיות של מאחזים בשעה שהמדינה עוסקת בהריסת 22 ישובים חוקיים לחלוטין שהוקמו בחלקם ע"י יצחק רבין ז"ל, והנמצאים בגוש קטיף כבר למעלה מ-30 שנה. בראיה הממשלתית היתה עמונה נקודת מבחן ליכולת הממשלתית לבצע פינוי של מאחזים. לפיכך – ועל מנת להכין את פינויים העתידי והמתוכנן של מאחזים אלה החליטה המשטרה כי יש לשבור, בהזדמנות זו של פינוי עמונה, את יכולתם של המתנחלים ושל הנוער שלהם, להפגין ולהתנגד לפינוי המאחזים. זו היתה הכוונה ב"מבחן עמונה", ובהתאם לכך נקבעה גם המטרה – יש לבצע חיסול פיזי, לא בהריגתם של המתנגדים לפינוי, אלא בדרך של גרימת פציעות קשות וחבלות חמורות, דבר שיגרום למתנחלים לוותר בעתיד על כל הרהור ולנטוש כל רעיון של התנגדות לפינוי מאחזים. בתדרוכים שניתנו לשוטרים לפני הפינוי הודגש רעיון זה של מכות קשות ואכזריות. האלימות המשטרתית בפינוי עמונה לא היתה ספונטאנית. היא גם לא היתה תגובה לאבנים שהושלכו כנגדם. זו היתה אלימות יזומה, מתוכננת מראש, בהנחיה ברורה מגבוה. לא מעט עדויות מוכיחות זאת. המסר שהועבר מפי המפקדים היתה "להרוג אותם ממכות!". "המשימה שלכם היום", צעק המפקד בתדריך שניתן לשוטרי היס"מ, "היא לפתוח כמה שיותר ראשים של בנות". הימצאותם של עיתונאים וצלמים במקום, והידיעה כי הם מצולמים כל העת – לא הרתיעה ולא מנעה את פעולתם האכזרית והבלתי חוקית ! הם לא חששו מדבר, הם הרגישו כי יש להם חסינות להכות ככל העולה על רוחם ! ענת רוט, בעבר עוזרת פרלמנטרית של ח"כ מתן וילנאי (עבודה), שהגיעה לעמונה במסגרת עבודת דוקטורט שהיא מכינה כחוקרת במכון הישראלי לדמוקרטיה, סיפרה כי המשטרה נהגה באלימות ובגסות ללא כל הצדקה. "המשטרה תקפה את המתבצרים בעמונה על אף שרובם כמעט ולא נקטו באלימות. התגרו בהם, הם פשוט זרקו את האבנים בחזרה", סיפרה רוט בעדותה בפני הועדה לבדיקת ארועי עמונה. נסיונה של המשטרה לתרץ את אלימותה הרבה בכך שנזרקו אבנים לעבר השוטרים – אינה משכנעת ורחוקה מלבטא את האמת. אלימותה של המשטרה היתה מתוכננת ויזומה. זריקות האבנים הקצרות שהיו מצד האנשים שעל גגות הבתים והאנשים שעל הרחבה כלפי אנשי היס"מ הממוגנים היטב, התרחשו רק כתגובה לפוגרום שנעשה קודם לכן באנשים שנרמסו ע"י סוסים והוכו באלות ובאכזריות. לאחר מכן עלתה רמת האלימות של המשטרה לדרגה בלתי נתפסת. המערכת המשפטית-ציבורית בית המשפט העליון דחה את העתירה שתכליתה היתה לאפשר לאנשי עמונה שהות מספקת להעביר בעצמם את הבתים למקום אחר. העתירה נדחתה ברוב של שתים כנגד אחד. הנציגות המוכרת והרשמית של המתנחלים הסכימה לבצע את החלטת בית המשפט הקודמת בדבר הפינוי, וכל בקשתה היתה לאפשר שהות של מספר ימים, שבהם יעתיקו המתיישבים את בתיהם. מה יכול להיות טוב יותר מכך שמקבלים את הכרעת בג"ץ ומסכימים לביצוע הפינוי ? מה היה נכון יותר מאשר להסכים להצעה זו ולמנוע עימות מיותר ? נציגי המתנחלים לא התווכחו כלל על עצם ההחלטה לפנות את עמונה - אולם שתי שופטות בג"ץ, אילה פרוקצ'יה ועדנה ארבל, לא היו מוכנות לכל השהיה. "נשאלת השאלה - האם כך היו נוהגות שופטות בג"ץ אם הממשלה היתה מבקשת לפנות ממקומם את אלפי הבדווים המתגוררים בעשרות 'מאחזים' בלתי חוקיים ברחבי הנגב ? כלום זו היתה פסיקתו של אהרן ברק אם ערבים מהגליל היו עותרים כנגד הריסתם של אלפי הבתים שנבנו שם ללא היתר ?" (חיים משגב, 05/02/2006, 'מקור ראשון'). פוגרום מטעם המדינה בעמונה בוצעה הכאה שיטתית ומעשי התעללות מזעזעים. זה לא הסתיים אמנם ביהודים הרוגים כמו בפוגרומים הרצחניים בגולה, אולם - גם אם לא נרצחו אנשים בעמונה, אין זה מפחית מעצם מעשי האכזריות שהפגינו השוטרים. מבצעי הפוגרום בעמונה לא היו כפריים חסרי השכלה שהסתערו על שכניהם היהודים בימי הביניים, אלא לובשי מדים שנשלחו מטעם מדינת ישראל, ואשר קבלו הנחיה ברורה ובלתי-חוקית לשבור עצמות, לפוצץ גולגלות, ולגרום לפגיעות גופניות קשות. הם יישמו הוראה זו באופן ברוטאלי כנגד נערים ונערות חסרי ישע, שחשבו לתומם כי הם נמצאים תחת משטר דמוקרטי. הנערים והנערות בעמונה חשבו כי ראוי למחות על מעשה זה של פינוי בתים או חיסול ישוב יהודי בארץ ישראל, ובתמימותם סברו כי הקמת ישובים והיצמדות יהודית לקרקע הלאום הינם ערכים חיוביים ומוערכים במדינת ישראל. על טעות חמורה זו הם שלמו בהכאה אכזרית וברוטלית. יש לציין כי אף אחד מהשוטרים שהיו בעמונה לא קם ואמר כי אינו מוכן להיות שותף למעשים כאלה. פרקליטות המדינה לא חקרה ואינה מגישה כתבי אישום כנגד השוטרים האלימים, וזאת למרות התצלומים הרבים המתעדים את האלימות האיומה. את מה שהתרחש בעמונה ניתן להבין רק מתוך קריאת העדויות המזעזעות. סיכום ביטולה המעשי של הדמוקרטיה בימי ה"התנתקות" לא היה מעשה חד-פעמי שנמשך שבוע או חודש. שנה שלמה של ביטול זכות ההפגנה, מעצרי שווא ומעשי אלימות יזומים, התרחשו מול עיני האזרחים ומול עיניהם של נושאי המשרות הבכירות במדינה. שנה ורבע של מעשים אנטי-דמוקרטיים כבר הטביעו את חותמם בתודעתו של הציבור. הרשות המחוקקת הינה חסרת יכולה לעצור את תהליך ביטול הדמוקרטיה בשל חולשתה היסודית והמובהקת מול הרשות המבצעת. משרד ראש-הממשלה, פרקליטות המדינה, בית המשפט העליון (בג"ץ), מערכת האכיפה הממשלתית (משטרה, שב"כ) והתקשורת החד-צדדית - חזקים עשרות מונים מהרשות המחוקקת. הכנסת הישראלית משמשת רק עלה-תאנה דמוקרטי לפעילותם הבלתי-דמוקרטית של גורמי השלטון שהוזכרו. בישראל של 2006 הדמוקרטיה כבר בוטלה, אולם 40 חברי הכנסת החדשים שנבחרו לאחרונה אינם יודעים זאת עדיין. במדינת ישראל קיימים מוסדות המסמלים את קיומו של משטר דמוקרטי: משרד משפטים, בית משפט עליון, תקשורת אלקטרונית וכתובה – מוסדות שמעניקים תחושה כי מדובר במדינה דמוקרטית. בפועל מתפקדים מוסדות אלה באופן אנטי-דמוקרטי מובהק ומשרתים רק צד אחד של המפה הפוליטית. פרקליטות המדינה פעלה, בתקופה הנידונה, כזרוע משפטית המסנגרת על פעולותיה של משטרה אלימה וכוחנית, במטרה להשתיק ולדכא את מחאתם של מתנגדי הנסיגה. כלי התקשורת, ובמיוחד ערוצי הטלוויזיה, משמשים כגוף פוליטי חד-צדדי, היוצר דעת-קהל עוינת כנגד ציבור המתנחלים ותומכיהם. גישתם זו של ערוצי התקשורת מבטאת עריצות תקשורתית והביאה לביטולה המעשי של הדמוקרטיה. הפוגרום הממשלתי בעמונה היה רק שיאו של תהליך ומסמל את ביטולה של הדמוקרטיה בישראל. אישי ציבור, תחנות הטלוויזיה ומערכות העתונים, לא נזעקו על מעשה עמונה וגם עתה נמשכת השתיקה וההשתקה. האזרחים רואים כי אין מי שימחה כנגד הפוגרום, וגם אין מי שנותן את הדין על המעשים הנפשעים שבוצעו.
זה לא החל בעמונה... זה לא החל בעמונה, שהיתה רק התוצאה הבולטת והאכזרית של מסע השיסוי הממשלתי כנגד המתנחלים. זה התחיל אי-שם בתחילת שנת 2005 כשחוקק חוק "פינוי-פיצוי". בחוק זה נקבע כי יהודי שלא יעזוב את ביתו ואת אדמתו במועד המדויק שנקבע בחוק, לא יהיה זכאי לפיצוי, ויתרה מכך - הוא יועמד לדין ויהיה צפוי למאסר של 5 שנים ! בכך סתרה מדינת ישראל ומחקה לחלוטין מאה שנים של ערכים ציוניים. כשעלה על הקרקע, בימי המנדט הבריטי, ישוב יהודי – טענו המתיישבים בפני החיילים האנגלים כי זו אדמתם והם לא יעזבו אותה. והנה, מדינת ישראל הוציאה חוק דרקוני שלא רק שאינו מכיר בטבע האנושי של כל אדם לדבוק בביתו ובנחלתו אלא גם מפורר לאבק דק את הדבקות הציונית ואת ההיאחזות העיקשת באדמת הארץ. במדינת ישראל החדשה אין זה חוקי שיהודי יאמר כי הוא דבק בביתו ומתנגד לנטוש את אדמתו. מדינת ישראל אינה מסוגלת להבין את ההיצמדות היהודית לאדמה, וחריגה מלוח הזמנים הקפדני שנקבע בחוק אמורה להביא לסנקציה קשה כנגד היהודי שלא התפנה בזמן. אך לא רק המסורת הציונית נעלמה ונשכחה. חוסר יושר בסיסי ליווה את ההתנהלות של ממשלת ישראל כלפי היהודים המיישבים את הארץ. ערכי הדמוקרטיה, המוזכרת כה רבות בפיהם של מנהיגים ישראליים, סורסו ועוותו עד לבלי היכר. הרוח הרעה שנשבה ממסדרונות השלטון הקיפה את כל המימסדים, החל מהתקשורת וכלה במערכות המשפט. העויינות, הכוחנות, ההסתה וההכפשה היו ללא תקדים. ראש הממשלה מתלונן... על מנת ליצור את האווירה הציבורית המתאימה כנגד המתנחלים לא בחלה המדינה בכל תעלול זול ונמוך, ובכל הכפשה שקרית ובוטה. בתחילת ינואר 2005 פורסם כי הופץ סטיקר מסית שתוכנו הוא "שרון, לילי מחכה לך". יתרה מכך - בישיבת סיעת הליכוד סיפר ראש-הממשלה על הפצת סטיקר זה ואף התלונן על מסע ההסתה נגדו. לא חלף יום והתברר שהקופירייטר המוכשר אינו אלא מודיע משטרתי ! אולם - ראש הממשלה, האחראי על המשטרה והשב"כ, לא חזר בו מהאשמותיו ולא התנצל. מקרה זה הינו חוליה אחת בלבד במערכה מתוכננת של הכפשת המתנחלים ויצירת דעת קהל עוינת כנגדם. מערכת הסתה שלטונית מתואמת ומתוזמנת יצאה לדרך, כשהיא מסתמכת על התקשורת הציבורית החד-צדדית ואויבת-המתנחלים. בתחילת ינואר 2005 מצוטטים ב"מעריב" בכירים במשרד ראש-הממשלה, המצהירים על כך שיש "לשבור למתנחלים את העצמות". ראש-הממשלה עצמו מצוטט כאומר "ראשי המתנחלים מסכנים את קיום המדינה". לא פחות מכך ! מה צריך לחשוב האזרח השומע זאת ? בכיר אחר, איש מערכת הבטחון, צוטט בערוץ 10 כמי שאמר "מתנחלי יצהר מסוכנים יותר מזכרייה זביידי וטלי פחימה". צריך לחזור על כך עוד פעמיים – והציבור יתחיל להאמין. וזאת היתה רק ההתחלה. מניעת כל פעילות הפגנתית ואלימות משטרתית כלפי מפגינים. החל מינואר 2005 מנעה המשטרה כל הפגנה כנגד הנסיגה - גם של נערים צעירים שעמדו על המדרכה והחזיקו שלט בידם. בכל מקרה כזה הופיעו מייד ניידות משטרה שלקחו את המפגינים לחקירה משטרתית. השחרור מהחקירה נעשה רק תמורת התחייבות כספית שלא להפגין יותר. כמקרה מייצג יש לציין את מה שארע ב-31/03/05 בפתח-תקוה. שבעה צעירים, תלמידי כיתה ט' מפתח-תקוה, לקחו כמה שלטים שעליהם סיסמאות נגד הנסיגה מגוש-קטיף, ונעמדו על המדרכה ברחוב קפלן בעיר, ליד המרכז הרפואי 'רבין'. אחרי זמן קצר הגיעו ארבע-חמש ניידות ולקחו אותם למשטרה בטענה של התקהלות בלתי חוקית. כל נער נחקר בנפרד, שאלו מי שלח אותם ולאחר זמן-מה נדרשו ההורים להגיע למשטרה. ההורים הוחתמו על התחייבות כי בניהם לא יימצאו בשבועיים הקרובים במקום שבו התקיימה ההפגנה המאולתרת, וכי הבן יגיע לקצין מבחן כשיתבקש. בנוסף חתמו ההורים על ערבות בסך שלושת אלפים שקלים. (הודיה כריש-חזוני, מקור ראשון, 08/04/2005). היה מקובל בישראל, במשך שנים ארוכות, כי אדם יכול להפגין בפומבי וללא כל אישור. רק הפגנה של 40 אנשים ומעלה דרשה אישור משטרתי. אולם מתחילת 2005 יצאה לדרך מדיניות חדשה שמטרתה החד-משמעית היתה דיכוי וביטול של כל הפגנה כנגד מדיניות הנסיגה. אם הפגנה היא דבר בסיסי בדמוקרטיה הרי שהמצב החדש סימן את ביטולה המעשי. מפגיני שמאל המשיכו, כמובן, להפגין ללא כל הפרעה. מקרים של פעילים שיצאו לשטח לפעילות הפגנתית ונעצרו על ידי המשטרה או צברו שעות ארוכות במעצר - הפכו לשגרה. אנשים שעמדו על המדרכה והפגינו כשבידיהם שלטים, נלקחו לניידת המשטרה, נאזקו, "נחקרו", הושמו במעצר. כל זה נעשה במכוון על מנת למנוע כל פעילות של הפגנה לגיטימית, המותרת בכל משטר דמוקרטי. מקרה מייצג לענין זה היא ההפגנה שנערכה בתחילת מרץ 2005 בצומת ליד מכון ויצמן ברחובות. ארבעה מפגינים עמדו על המדרכה כשבידיהם שלטים נגד ההתנתקות ולא הפריעו כלל לתנועה, ואולם השוטרים שהגיעו למקום כבלו אותם באזיקים, הובילו אותם לתחנת המשטרה והחזיקו אותם ארבע שעות במעצר. המפגין החמישי שחילק כרוזים נעצר למשך 24 שעות ונשאר אזוק עד שהובא בפני השופטת. 24 שעות במעצר ובאזיקים על חלוקת כרוזים ! השוטרים בתחנה הצהירו בפניהם במפורש את מדיניות המשטרה: "קיבלנו הנחיות ויותר לא יהיו הפגנות. מעכשיו תלמדו, אין הפגנות יותר". למחרת, בשעה שתיים לפנות בוקר (!), התייצבו שוטרים בבתי המפגינים, ומסרו להם צו זימון לבית המשפט. בכתב האישום נאמר כי "באותן נסיבות התנהגו הנאשמים באופן הנותן לאנשים בסביבה יסוד סביר לחשוש כי המתקהלים יעשו מעשה שיָפר את השלום או שבעצם התקהלותם יעוררו אנשים אחרים, ללא צורך וללא עילה מספקת, להפר את השלום" (פרוטוקול מס' 471 מישיבת ועדת החוקה, חוק ומשפט, 19 באפריל, 2005) . כתב אישום זה מזכיר כתבי אישום הנהוגים במערכות משפט של משטרים חשוכים הפוגעים בזכויות האדם. מדיניות הדיכוי של הפגנה או משמרת מחאה התממשה בשטח בהכאה מכוונת, מתמשכת וברוטאלית של מפגינים. גילויי האלימות הללו של המשטרה, שכללו מכות, אגרופים, קללות, בעיטות וגרירות, מתחילים משלב תפיסת העצור, דרך ה"חקירה" וכלה בתאי המעצר. חלק מהעצורים אושפזו לאחר-מכן בבתי חולים. מפגינים נעצרו באופן ברוטאלי והובאו ל"חקירה" ולמעצר חסר כל בסיס והצדקה בתחנות המשטרה. עשרות רבות של הפגנות בכל רחבי הארץ, שבהם ניסו אזרחים להביע את התנגדותם הלגיטימית למדיניות העקירה והגירוש, דוכאו ביד קשה ובלא שקדמה לכך מצידם התגרות כלשהי או עבירה על החוק. נגע האלימות לא פסח גם על הדרגות הגבוהות בסולם המשטרתי ושוטרים בדרגות גבוהות ביותר הראו "דוגמא אישית" והשתתפו בפועל בהכאת מפגינים. ארעו מקרים רבים של ילדים שנסעו באופן מאורגן לפעילות הסברה, נעצרו על ידי המשטרה, שוטרי יס"מ התנפלו עליהם ודרשו מהם לשפוך את תכולת כל התיקים ולרדת מהאוטובוס. השוטרים לקחו את תעודות הזהות מהמדריכים שליוו את הילדים, והורו להם לחזור הביתה עם כל הילדים. את התעודות, הוסבר להם, הם יקבלו רק אם יחזרו ליישובם. אוטובוסים רבים שבהם אזרחים, עוכבו במשך שעות רבות ונדרשו לחזור לתחנת המוצא. ויש להדגיש - לא מדובר במקרי אלימות והתנכלות אקראיים. היקף התופעה וההכאות הקשות הן ראייה לכך שלא מדובר בתופעה ספונטאנית אלא בהחלטה, שהתקבלה ככל הנראה בדרג משטרתי בכיר, ואשר יושמה בקפידה, ביד חזקה ובאלה נטויה בכל רחבי הארץ. פרקליטות המדינה – הזרוע המשפטית של המשטרה במדינה מתוקנת ודמוקרטית היה היקף אלימות כזה מדיר שינה מעיני היועץ המשפטי לממשלה או מעיני נשיא בית המשפט העליון, אולם אישים אלה והמערכות המשפטיות שעמדו לרשותם לא נקטו כל פעולה. לא ננקטה כל פעולה ברמה הממשלתית להפסיק את מדיניות המכות והמעצרים, ולא נעשה כל מהלך ממשלתי יזום לזהות מקרי אלימות ולהעמיד לדין את השוטרים האלימים והמתעללים. כתבי אישום והעמדה לדין הוגשו רק באותם מקרים שהאזרחים המוכים התלוננו על האלימות נגדם, ורק בחלק זעום בלבד מהתלונות שהוגשו. תלונות התעכבו ו"נקברו" במח"ש במשך חודשים, וגם כשנבדקו - במרבית המקרים לא הוגש כתב אישום כנגד השוטרים האלימים. סיכומו של דבר: המערכת המשפטית שיתפה פעולה ועבדה בתאום עם המערכת המשטרתית על מנת ליצור מדיניות דיכוי קשה ככל האפשר. בדיונים שהתקיימו בועדת חוקה חוק ומשפט של הכנסת, סינגרו נציגי הפרקליטות על מעשיה של המשטרה. לעומת אלימותה הנמשכת של המשטרה בשטח, מתאר נציג הפרקליטות את המציאות באופן פסטוראלי: "...חשוב לנו מאוד לאפשר את זכות המחאה, לאפשר את זכות ההפגנה, לאפשר את זכות האסיפה, ולנקוט כל צעד כדי שהזכויות האלה יישמרו". (פרוטוקול מס' 476 מישיבת ועדת החוקה חוק ומשפט, 17 במאי 2005). את לקיחת מפגינים לתחנות המשטרה, הגשת כתבי אישום ובקשה למעצר עד תום ההליכים, הסביר נציג הפרקליטות בכך שהמעצרים נעשו רק כאשר שלטי ההפגנה נתלים על תמרור 'עצור' או על רמזורים, ובמקרה כזה המשטרה נוהגת תמיד להגיש בקשה למעצר עד גמר ההליכים. טענה זו הינה חסרת אמת וחסרת שחר. המפגינים ,ככלל, לא תלו שלטים על תמרורים, והשוטרים, ככלל, עצרו אותם ללא כל קשר לשלטים. אולם - מה יותר פשוט מאשר להאשים את המפגינים בדבר שלא עשו ולהצדיק בכך את מעצרי השווא השרירותיים של המשטרה ? " התחושה היא שיש מסר שמותר לעשות הכל " יושב ראש וועדת החוקה של הכנסת, חבר הכנסת מיכאל איתן פנה ליועץ המשפטי לממשלה מני מזוז ואמר לו כי זו בושה למדינת ישראל שתלונות נגד שוטרים אלימים נבדקות במשך שבועות. "את החשודים מקרב המפגינים מחזיקים בבית סוהר והשוטרים האלימים ממשיכים לפעול בשטח" אמר ח"כ איתן. בפנייתו ליועץ ביקש איתן לקיים הליך מזורז לבדיקת תלונות כנגד אותם שוטרים אלימים ולבדוק אפשרות להשעיית השוטר עד לבירור העובדות בעניינו. "אתם מגינים על השוטרים הגנה לא מוצדקת. אם הייתם פועלים במהירות כנגד אותם שוטרים הייתם מחזקים את המערכת אבל בצורה כזו אתם רק מחלישים אותה". (פרוטוקול מס' 561 מישיבת ועדת החוקה, חוק ומשפט, 1 באוגוסט 2005). לדברי איתן "התחושה היא שיש מסר שמותר לעשות הכל". ההטיה הפוליטית של פרקליטות המדינה מאמרים מסיתים ואלימים כנגד מתנגדי הנסיגה מופיעים לא אחת בעיתונות ובאינטרנט. אחד משיאי ההסתה נמצא במאמר שפורסם באתר "וואלה", ב-29/06/2005. במאמר שכותרתו "כך תעיפו את המתנחלים מהכביש" קראו עורכי "וואלה" לציבור, במפורש ובאופן גלוי, לפעול באלימות כנגד מתנחלים שיחסמו כבישים. המאמר קרא להשתמש כנגדם, בין השאר, גם בג'ריקנים של דלק ובשרשראות כבדות. בתשובתה למכתב תלונה בנושא זה ששלחתי ליועץ המשפטי לממשלה, מציינת הפרקליטות כי "לא מצאנו מקום להורות על פתיחה בחקירה...". אמצעי התקשורת התקשורת הציבורית והממלכתית שיתפה פעולה ברצון עם האלימות הממשלתית כנגד המפגינים. השתיקה וההשתקה ירדו כרוכים יחד עם הסיקור האוהד במופגן למדיניות הנסיגה והגירוש של הממשלה. אמצעי התקשורת לא סיקרו את ההפגנות השקטות הרבות שהחל מתחילת שנת 2005 וביטאו את ההתנגדות הציבורית הנרחבת ל"התנתקות". לא סוקרו ההפגנות בצמתי הארץ השונים בהם אזרחים רבים הביעו את מחאתם. באותה מידה גם לא סוקרו ולא נמסר מידע לציבור על מערכת האלימות השיטתית כנגד המפגינים. במקרים בהם חומר מצולם, שחשף התעללות קשה במפגינים, נמסר לנציגים של שלושת ערוצי הטלוויזיה הגדולים - הם לא היו מעוניינים לקבל את העדויות המצולמות האלה. חלק מהכתבים הודה בגילוי לב כי חבל על המאמץ שכן "זה לא יעבור את העורך שלנו". קשר ההשתקה של אמצעי התקשורת מנע את פרסום העובדות. מלכתחילה לא היה סיכוי רב לקבל דיווח אובייקטיבי ומאוזן באמצעי התקשורת הישראליים. כך למשל, חיים יבין, מנחה החדשות הבכיר של ערוץ 1, הוא גם זה שיצר בשנת 2005 סדרה בשם "ארץ המתנחלים" - מישדר תעמולה עויין במסווה של סרט תעודה. סדרה זו שודרה בחודש יוני 2005 – בתיזמון מחושב לפני ביצוע ה"התנתקות", ועל-כן שימשה כסיוע וכליווי טלוויזיוני למדיניות ה"התנתקות" של הממשלה, כשמטרתה הברורה היתה ליצור אוירה עוינת כנגד המתנחלים. אמנון אברמוביץ, המשמש מזה שנים הפרשן הפוליטי של ערוץ 2, והעוינות למעשה ההתנחלות היא הציר הסובב של פרשנותו הפוליטית, קרא לחבריו העיתונאים בתקשורת, ולמערכת המשפט כולה, לעצור כל פעילות משפטית כנגד שרון ולשמור עליו "כמו על אתרוג בחג הסוכות", על-מנת שיוכל לבצע את ה"התנתקות". בהסתמך על נתוני יסוד אלה לא היתה למתנחלים כל תקווה לדיווח אובייקטיבי בתקשורת מגוייסת זו, אבל עדיין אפשר היה לשער כי בתחום השמירה על זכות ההפגנה ועל זכויות היסוד של כל אדם, יבוא מהם סיוע כלשהו – אולם המציאות הראתה גם גם תקוה זו היתה תקות שווא. ובפעולת הגירוש עצמה – "התקשורת התגייסה כולה לביצוע תוכנית ההתנתקות, העצימה את תסריטי האימה על אלימות המתנחלים וסיקרה בחוסר אובייקטיביות, כי תמכה במובהק בהחלטת הממשלה" (מתוך דוח ארגון 'קשב' –'מרכז להגנת הדמוקרטיה בישראל', שפורסם בינואר 2006). במקום לפרגן לקורבנות הגירוש בגוש-קטיף על התנהגות לא אלימה קיבלו הצבא והמשטרה את הקרדיט לאי-אלימות, תוך הסתרת מקרים רבים שבהם הופעלה אלימות קשה וחסרת הצדקה כנגד המגורשים. שעות רבות הוקדשו לטיפול ברגשות חיילי צה"ל, תוך שהקורבנות האמיתיים, הנעקרים מבתיהם ומשדותיהם, שישובם נהרס מול עיניהם, זכו למנות הטפה וביקורת על ניצול הילדים ועל "סחטנות רגשית" של עקורים. חולשתה של הרשות המחוקקת ורדידותה של הדמוקרטיה הישראלית נקודת אור גדולה נמצאה בועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת, בראשותו של ח"כ מיכאל איתן. ועדה זו, שכבר הוזכרה קודם, היוותה את המקום היחיד שבו נידונה האלימות המשטרתית. במהלך הדיונים ביקר ח"כ איתן בכעס רב את מעשי המשטרה ואת תמיכת פרקליטות המדינה במדיניות זו. אך דווקא לאור פעולתה זו של הוועדה, החיובית כשלעצמה, מזדקרת רדידותה של הדמוקרטיה הישראלית. בתיאוריה של מדע המדינה מוסבר כי הפרלמנט היא הרשות אשר מבקרת ובולמת את פעולות הרשות המבצעת. אולם במציאות העגומה שאליה דורדרה הדמוקרטיה הישראלית לא הניבו העדויות הקשות שהושמעו בוועדה כל תוצאה מעשית. הנושא לא עלה על סדר היום הציבורי ודעת הקהל לא התעוררה כנגד האלימות. השליטה המוחלטת של אנשי השמאל באמצעי התקשורת והתעלמות שרי הממשלה מדיוני הוועדה - איפשרו למשטרה להמשיך במעשיה. אנשי ציבור המגלים כל הזמן רגישות כשמדובר בפגיעה אפשרית בפלשתינים, התעלמו מהאלימות כשזו הופעלה נגד יהודים מתנגדי-נסיגה. דומה כאילו נמצאה הוועדה על כוכב לכת אחר המנותק מכל השפעה על הסובב אותה. פרטי הדיונים נרשמו אמנם בפרוטוקולי הוועדה, אולם - המדיניות הממשלתית האלימה המשיכה להתקיים בכל תוקפה ועוזה כשהיא מפליאה - ללא כל שינוי - את מכותיה: השוטרים המשיכו למנוע הפגנות לגיטימיות, כשם שהמשיכו להכות ולעצור ללא כל סיבה. הדיונים היסודיים בועדה והשתדלותו הרבה של ח"כ מיכאל איתן לא עצרו את מסע האלימות הממשלתי. את התוצאה הקשה והמרוכזת ביותר ראינו בפוגרום עמונה. מהרס הדמוקרטיה ב"התנתקות" ועד לפוגרום בעמונה. מה שהתרחש בישראל במהלך שנת 2005 ולאחריה היה תהליך מואץ של הרס הדמוקרטיה הישראלית ושחיקתה עד דק, ובמיוחד כשהדבר נוגע למחיקת זכויות ההפגנה של יהודים המתנגדים למדיניות הנסיגה. ההסתה הממשלתית ששודרה במשך שבועות רבים כנגד "אנשי ימין קיצוניים", הגישה החד-צדדית והמסיתה של קריינים ומנחים בכירים בערוצי הטלוויזיה השונים - רק הכינו את דעת הקהל לבאות, והכשירו את הקרקע לפוגרום הממשלתי שתוכנן בעמונה. תחילתה של 2005 הסתמנה בעלילות-שווא כנגד המתנחלים. התאמתה הסברה כי אם נוצרת עלילה מטעם השלטון במערכה הראשונה, התוצאה תהיה פוגרום ממשלתי במערכה השלישית. אם ישנה הכאה ברוטלית של מפגינים ומתבצעת מדיניות של דיכוי הפגנות והכאות סיטוניות חסרות כל רסן, אם מונעים הפגנות ונשיאת שלטים, אם מחזיקי שלטים נאזקים ונלקחים לתחנות המשטרה, אם מתבצעים מעצרי שווא והטרדות כנגד פעילים המתנגדים לנסיגה, אם מתבצעות מטעם השלטון פריצות אלימות לבתים פרטיים ולקיחת אנשים למעצר ול"חקירה" - אם על כל זאת התקשורת, הפרקליטות, שר המשפטים, היועץ המשפטי לממשלה, נשיא בית המשפט העליון ונשיא המדינה - מתעלמים, מצדיקים ועוברים לסדר היום – הרי זאת הכנה מעשית ונפשית נאותה של כלל אזרחי המדינה לקראת הפוגרום הממשלתי המתוכנן. השלטון שאב עידוד רב מכך שפעולות הדיכוי האלימות במהלך שנת 2005 לא יצרו כל תהודה נגדית בקרב הציבור הרחב, והבין מכך כי כל פעולה כוחנית כנגד המתנחלים תזכה ל"ברכת הדרך" ולתמיכתה האיתנה של התקשורת הישראלית. אלימות יזומה, מתוכננת מראש, בהנחיה ברורה מגבוה. במהלך שנת 2004 ניתנה למימשל האמריקאי הבטחה מטעם ממשלת ישראל כי יבוצע פינויים של עשרות מאחזים שהוקמו בשטחי יהודה ושומרון. אולם הפעולה עצמה נדחתה הן מפאת עצם ההתארגנות ל"התנתקות", והן בשל הקושי לטעון כנגד אי-חוקיות של מאחזים בשעה שהמדינה עוסקת בהריסת 22 ישובים חוקיים לחלוטין שהוקמו בחלקם ע"י יצחק רבין ז"ל, והנמצאים בגוש קטיף כבר למעלה מ-30 שנה. בראיה הממשלתית היתה עמונה נקודת מבחן ליכולת הממשלתית לבצע פינוי של מאחזים. לפיכך – ועל מנת להכין את פינויים העתידי והמתוכנן של מאחזים אלה החליטה המשטרה כי יש לשבור, בהזדמנות זו של פינוי עמונה, את יכולתם של המתנחלים ושל הנוער שלהם, להפגין ולהתנגד לפינוי המאחזים. זו היתה הכוונה ב"מבחן עמונה", ובהתאם לכך נקבעה גם המטרה – יש לבצע חיסול פיזי, לא בהריגתם של המתנגדים לפינוי, אלא בדרך של גרימת פציעות קשות וחבלות חמורות, דבר שיגרום למתנחלים לוותר בעתיד על כל הרהור ולנטוש כל רעיון של התנגדות לפינוי מאחזים. בתדרוכים שניתנו לשוטרים לפני הפינוי הודגש רעיון זה של מכות קשות ואכזריות. האלימות המשטרתית בפינוי עמונה לא היתה ספונטאנית. היא גם לא היתה תגובה לאבנים שהושלכו כנגדם. זו היתה אלימות יזומה, מתוכננת מראש, בהנחיה ברורה מגבוה. לא מעט עדויות מוכיחות זאת. המסר שהועבר מפי המפקדים היתה "להרוג אותם ממכות!". "המשימה שלכם היום", צעק המפקד בתדריך שניתן לשוטרי היס"מ, "היא לפתוח כמה שיותר ראשים של בנות". הימצאותם של עיתונאים וצלמים במקום, והידיעה כי הם מצולמים כל העת – לא הרתיעה ולא מנעה את פעולתם האכזרית והבלתי חוקית ! הם לא חששו מדבר, הם הרגישו כי יש להם חסינות להכות ככל העולה על רוחם ! ענת רוט, בעבר עוזרת פרלמנטרית של ח"כ מתן וילנאי (עבודה), שהגיעה לעמונה במסגרת עבודת דוקטורט שהיא מכינה כחוקרת במכון הישראלי לדמוקרטיה, סיפרה כי המשטרה נהגה באלימות ובגסות ללא כל הצדקה. "המשטרה תקפה את המתבצרים בעמונה על אף שרובם כמעט ולא נקטו באלימות. התגרו בהם, הם פשוט זרקו את האבנים בחזרה", סיפרה רוט בעדותה בפני הועדה לבדיקת ארועי עמונה. נסיונה של המשטרה לתרץ את אלימותה הרבה בכך שנזרקו אבנים לעבר השוטרים – אינה משכנעת ורחוקה מלבטא את האמת. אלימותה של המשטרה היתה מתוכננת ויזומה. זריקות האבנים הקצרות שהיו מצד האנשים שעל גגות הבתים והאנשים שעל הרחבה כלפי אנשי היס"מ הממוגנים היטב, התרחשו רק כתגובה לפוגרום שנעשה קודם לכן באנשים שנרמסו ע"י סוסים והוכו באלות ובאכזריות. לאחר מכן עלתה רמת האלימות של המשטרה לדרגה בלתי נתפסת. המערכת המשפטית-ציבורית בית המשפט העליון דחה את העתירה שתכליתה היתה לאפשר לאנשי עמונה שהות מספקת להעביר בעצמם את הבתים למקום אחר. העתירה נדחתה ברוב של שתים כנגד אחד. הנציגות המוכרת והרשמית של המתנחלים הסכימה לבצע את החלטת בית המשפט הקודמת בדבר הפינוי, וכל בקשתה היתה לאפשר שהות של מספר ימים, שבהם יעתיקו המתיישבים את בתיהם. מה יכול להיות טוב יותר מכך שמקבלים את הכרעת בג"ץ ומסכימים לביצוע הפינוי ? מה היה נכון יותר מאשר להסכים להצעה זו ולמנוע עימות מיותר ? נציגי המתנחלים לא התווכחו כלל על עצם ההחלטה לפנות את עמונה - אולם שתי שופטות בג"ץ, אילה פרוקצ'יה ועדנה ארבל, לא היו מוכנות לכל השהיה. "נשאלת השאלה - האם כך היו נוהגות שופטות בג"ץ אם הממשלה היתה מבקשת לפנות ממקומם את אלפי הבדווים המתגוררים בעשרות 'מאחזים' בלתי חוקיים ברחבי הנגב ? כלום זו היתה פסיקתו של אהרן ברק אם ערבים מהגליל היו עותרים כנגד הריסתם של אלפי הבתים שנבנו שם ללא היתר ?" (חיים משגב, 05/02/2006, 'מקור ראשון'). פוגרום מטעם המדינה בעמונה בוצעה הכאה שיטתית ומעשי התעללות מזעזעים. זה לא הסתיים אמנם ביהודים הרוגים כמו בפוגרומים הרצחניים בגולה, אולם - גם אם לא נרצחו אנשים בעמונה, אין זה מפחית מעצם מעשי האכזריות שהפגינו השוטרים. מבצעי הפוגרום בעמונה לא היו כפריים חסרי השכלה שהסתערו על שכניהם היהודים בימי הביניים, אלא לובשי מדים שנשלחו מטעם מדינת ישראל, ואשר קבלו הנחיה ברורה ובלתי-חוקית לשבור עצמות, לפוצץ גולגלות, ולגרום לפגיעות גופניות קשות. הם יישמו הוראה זו באופן ברוטאלי כנגד נערים ונערות חסרי ישע, שחשבו לתומם כי הם נמצאים תחת משטר דמוקרטי. הנערים והנערות בעמונה חשבו כי ראוי למחות על מעשה זה של פינוי בתים או חיסול ישוב יהודי בארץ ישראל, ובתמימותם סברו כי הקמת ישובים והיצמדות יהודית לקרקע הלאום הינם ערכים חיוביים ומוערכים במדינת ישראל. על טעות חמורה זו הם שלמו בהכאה אכזרית וברוטלית. יש לציין כי אף אחד מהשוטרים שהיו בעמונה לא קם ואמר כי אינו מוכן להיות שותף למעשים כאלה. פרקליטות המדינה לא חקרה ואינה מגישה כתבי אישום כנגד השוטרים האלימים, וזאת למרות התצלומים הרבים המתעדים את האלימות האיומה. את מה שהתרחש בעמונה ניתן להבין רק מתוך קריאת העדויות המזעזעות. סיכום ביטולה המעשי של הדמוקרטיה בימי ה"התנתקות" לא היה מעשה חד-פעמי שנמשך שבוע או חודש. שנה שלמה של ביטול זכות ההפגנה, מעצרי שווא ומעשי אלימות יזומים, התרחשו מול עיני האזרחים ומול עיניהם של נושאי המשרות הבכירות במדינה. שנה ורבע של מעשים אנטי-דמוקרטיים כבר הטביעו את חותמם בתודעתו של הציבור. הרשות המחוקקת הינה חסרת יכולה לעצור את תהליך ביטול הדמוקרטיה בשל חולשתה היסודית והמובהקת מול הרשות המבצעת. משרד ראש-הממשלה, פרקליטות המדינה, בית המשפט העליון (בג"ץ), מערכת האכיפה הממשלתית (משטרה, שב"כ) והתקשורת החד-צדדית - חזקים עשרות מונים מהרשות המחוקקת. הכנסת הישראלית משמשת רק עלה-תאנה דמוקרטי לפעילותם הבלתי-דמוקרטית של גורמי השלטון שהוזכרו. בישראל של 2006 הדמוקרטיה כבר בוטלה, אולם 40 חברי הכנסת החדשים שנבחרו לאחרונה אינם יודעים זאת עדיין. במדינת ישראל קיימים מוסדות המסמלים את קיומו של משטר דמוקרטי: משרד משפטים, בית משפט עליון, תקשורת אלקטרונית וכתובה – מוסדות שמעניקים תחושה כי מדובר במדינה דמוקרטית. בפועל מתפקדים מוסדות אלה באופן אנטי-דמוקרטי מובהק ומשרתים רק צד אחד של המפה הפוליטית. פרקליטות המדינה פעלה, בתקופה הנידונה, כזרוע משפטית המסנגרת על פעולותיה של משטרה אלימה וכוחנית, במטרה להשתיק ולדכא את מחאתם של מתנגדי הנסיגה. כלי התקשורת, ובמיוחד ערוצי הטלוויזיה, משמשים כגוף פוליטי חד-צדדי, היוצר דעת-קהל עוינת כנגד ציבור המתנחלים ותומכיהם. גישתם זו של ערוצי התקשורת מבטאת עריצות תקשורתית והביאה לביטולה המעשי של הדמוקרטיה. הפוגרום הממשלתי בעמונה היה רק שיאו של תהליך ומסמל את ביטולה של הדמוקרטיה בישראל. אישי ציבור, תחנות הטלוויזיה ומערכות העתונים, לא נזעקו על מעשה עמונה וגם עתה נמשכת השתיקה וההשתקה. האזרחים רואים כי אין מי שימחה כנגד הפוגרום, וגם אין מי שנותן את הדין על המעשים הנפשעים שבוצעו.
שמואל פישר
מהרס הדמוקרטיה ב'התנתקות' ועד לפוגרום בעמונה זה לא החל בעמונה, שהיתה רק התוצאה הבולטת והאכזרית של מסע השיסוי הממשלתי כנגד המתנחלים. זה התחיל אי-שם בתחילת שנת 2005 כשחוקק חוק "פינוי-פיצוי". בחוק זה נקבע כי יהודי שלא יעזוב את ביתו ואת אדמתו במועד המדויק שנקבע בחוק, לא יהיה זכאי לפיצוי, ויתרה מכך - הוא יועמד לדין ויהיה צפוי למאסר של 5 שנים ! בכך סתרה מדינת ישראל ומחקה לחלוטין מאה שנים של ערכים ציוניים. כשעלה על הקרקע, בימי המנדט הבריטי, ישוב יהודי – טענו המתיישבים בפני החיילים האנגלים כי זו אדמתם והם לא יעזבו אותה. והנה, מדינת ישראל הוציאה חוק דרקוני שלא רק שאינו מכיר בטבע האנושי של כל אדם לדבוק בביתו ובנחלתו אלא גם מפורר לאבק דק את הדבקות הציונית ואת ההיאחזות העיקשת באדמת הארץ. במדינת ישראל החדשה אין זה חוקי שיהודי יאמר כי הוא דבק בביתו ומתנגד לנטוש את אדמתו. מדינת ישראל אינה מסוגלת להבין את ההיצמדות היהודית לאדמה, וחריגה מלוח הזמנים הקפדני שנקבע בחוק אמורה להביא לסנקציה קשה כנגד היהודי שלא התפנה בזמן. אך לא רק המסורת הציונית נעלמה ונשכחה. חוסר יושר בסיסי ליווה את ההתנהלות של ממשלת ישראל כלפי היהודים המיישבים את הארץ. ערכי הדמוקרטיה, המוזכרת כה רבות בפיהם של מנהיגים ישראליים, סורסו ועוותו עד לבלי היכר. הרוח הרעה שנשבה ממסדרונות השלטון הקיפה את כל המימסדים, החל מהתקשורת וכלה במערכות המשפט. העויינות, הכוחנות, ההסתה וההכפשה היו ללא תקדים. ראש הממשלה מתלונן... על מנת ליצור את האווירה הציבורית המתאימה כנגד המתנחלים לא בחלה המדינה בכל תעלול זול ונמוך, ובכל הכפשה שקרית ובוטה. בתחילת ינואר 2005 פורסם כי הופץ סטיקר מסית שתוכנו הוא "שרון, לילי מחכה לך". יתרה מכך - בישיבת סיעת הליכוד סיפר ראש-הממשלה על הפצת סטיקר זה ואף התלונן על מסע ההסתה נגדו. לא חלף יום והתברר שהקופירייטר המוכשר אינו אלא מודיע משטרתי ! אולם - ראש הממשלה, האחראי על המשטרה והשב"כ, לא חזר בו מהאשמותיו ולא התנצל. מקרה זה הינו חוליה אחת בלבד במערכה מתוכננת של הכפשת המתנחלים ויצירת דעת קהל עוינת כנגדם. מערכת הסתה שלטונית מתואמת ומתוזמנת יצאה לדרך, כשהיא מסתמכת על התקשורת הציבורית החד-צדדית ואויבת-המתנחלים. בתחילת ינואר 2005 מצוטטים ב"מעריב" בכירים במשרד ראש-הממשלה, המצהירים על כך שיש "לשבור למתנחלים את העצמות". ראש-הממשלה עצמו מצוטט כאומר "ראשי המתנחלים מסכנים את קיום המדינה". לא פחות מכך ! מה צריך לחשוב האזרח השומע זאת ? בכיר אחר, איש מערכת הבטחון, צוטט בערוץ 10 כמי שאמר "מתנחלי יצהר מסוכנים יותר מזכרייה זביידי וטלי פחימה". צריך לחזור על כך עוד פעמיים – והציבור יתחיל להאמין. וזאת היתה רק ההתחלה. מניעת כל פעילות הפגנתית ואלימות משטרתית כלפי מפגינים. החל מינואר 2005 מנעה המשטרה כל הפגנה כנגד הנסיגה - גם של נערים צעירים שעמדו על המדרכה והחזיקו שלט בידם. בכל מקרה כזה הופיעו מייד ניידות משטרה שלקחו את המפגינים לחקירה משטרתית. השחרור מהחקירה נעשה רק תמורת התחייבות כספית שלא להפגין יותר. כמקרה מייצג יש לציין את מה שארע ב-31/03/05 בפתח-תקוה. שבעה צעירים, תלמידי כיתה ט' מפתח-תקוה, לקחו כמה שלטים שעליהם סיסמאות נגד הנסיגה מגוש-קטיף, ונעמדו על המדרכה ברחוב קפלן בעיר, ליד המרכז הרפואי 'רבין'. אחרי זמן קצר הגיעו ארבע-חמש ניידות ולקחו אותם למשטרה בטענה של התקהלות בלתי חוקית. כל נער נחקר בנפרד, שאלו מי שלח אותם ולאחר זמן-מה נדרשו ההורים להגיע למשטרה. ההורים הוחתמו על התחייבות כי בניהם לא יימצאו בשבועיים הקרובים במקום שבו התקיימה ההפגנה המאולתרת, וכי הבן יגיע לקצין מבחן כשיתבקש. בנוסף חתמו ההורים על ערבות בסך שלושת אלפים שקלים. (הודיה כריש-חזוני, מקור ראשון, 08/04/2005). היה מקובל בישראל, במשך שנים ארוכות, כי אדם יכול להפגין בפומבי וללא כל אישור. רק הפגנה של 40 אנשים ומעלה דרשה אישור משטרתי. אולם מתחילת 2005 יצאה לדרך מדיניות חדשה שמטרתה החד-משמעית היתה דיכוי וביטול של כל הפגנה כנגד מדיניות הנסיגה. אם הפגנה היא דבר בסיסי בדמוקרטיה הרי שהמצב החדש סימן את ביטולה המעשי. מפגיני שמאל המשיכו, כמובן, להפגין ללא כל הפרעה. מקרים של פעילים שיצאו לשטח לפעילות הפגנתית ונעצרו על ידי המשטרה או צברו שעות ארוכות במעצר - הפכו לשגרה. אנשים שעמדו על המדרכה והפגינו כשבידיהם שלטים, נלקחו לניידת המשטרה, נאזקו, "נחקרו", הושמו במעצר. כל זה נעשה במכוון על מנת למנוע כל פעילות של הפגנה לגיטימית, המותרת בכל משטר דמוקרטי. מקרה מייצג לענין זה היא ההפגנה שנערכה בתחילת מרץ 2005 בצומת ליד מכון ויצמן ברחובות. ארבעה מפגינים עמדו על המדרכה כשבידיהם שלטים נגד ההתנתקות ולא הפריעו כלל לתנועה, ואולם השוטרים שהגיעו למקום כבלו אותם באזיקים, הובילו אותם לתחנת המשטרה והחזיקו אותם ארבע שעות במעצר. המפגין החמישי שחילק כרוזים נעצר למשך 24 שעות ונשאר אזוק עד שהובא בפני השופטת. 24 שעות במעצר ובאזיקים על חלוקת כרוזים ! השוטרים בתחנה הצהירו בפניהם במפורש את מדיניות המשטרה: "קיבלנו הנחיות ויותר לא יהיו הפגנות. מעכשיו תלמדו, אין הפגנות יותר". למחרת, בשעה שתיים לפנות בוקר (!), התייצבו שוטרים בבתי המפגינים, ומסרו להם צו זימון לבית המשפט. בכתב האישום נאמר כי "באותן נסיבות התנהגו הנאשמים באופן הנותן לאנשים בסביבה יסוד סביר לחשוש כי המתקהלים יעשו מעשה שיָפר את השלום או שבעצם התקהלותם יעוררו אנשים אחרים, ללא צורך וללא עילה מספקת, להפר את השלום" (פרוטוקול מס' 471 מישיבת ועדת החוקה, חוק ומשפט, 19 באפריל, 2005) . כתב אישום זה מזכיר כתבי אישום הנהוגים במערכות משפט של משטרים חשוכים הפוגעים בזכויות האדם. מדיניות הדיכוי של הפגנה או משמרת מחאה התממשה בשטח בהכאה מכוונת, מתמשכת וברוטאלית של מפגינים. גילויי האלימות הללו של המשטרה, שכללו מכות, אגרופים, קללות, בעיטות וגרירות, מתחילים משלב תפיסת העצור, דרך ה"חקירה" וכלה בתאי המעצר. חלק מהעצורים אושפזו לאחר-מכן בבתי חולים. מפגינים נעצרו באופן ברוטאלי והובאו ל"חקירה" ולמעצר חסר כל בסיס והצדקה בתחנות המשטרה. עשרות רבות של הפגנות בכל רחבי הארץ, שבהם ניסו אזרחים להביע את התנגדותם הלגיטימית למדיניות העקירה והגירוש, דוכאו ביד קשה ובלא שקדמה לכך מצידם התגרות כלשהי או עבירה על החוק. נגע האלימות לא פסח גם על הדרגות הגבוהות בסולם המשטרתי ושוטרים בדרגות גבוהות ביותר הראו "דוגמא אישית" והשתתפו בפועל בהכאת מפגינים. ארעו מקרים רבים של ילדים שנסעו באופן מאורגן לפעילות הסברה, נעצרו על ידי המשטרה, שוטרי יס"מ התנפלו עליהם ודרשו מהם לשפוך את תכולת כל התיקים ולרדת מהאוטובוס. השוטרים לקחו את תעודות הזהות מהמדריכים שליוו את הילדים, והורו להם לחזור הביתה עם כל הילדים. את התעודות, הוסבר להם, הם יקבלו רק אם יחזרו ליישובם. אוטובוסים רבים שבהם אזרחים, עוכבו במשך שעות רבות ונדרשו לחזור לתחנת המוצא. ויש להדגיש - לא מדובר במקרי אלימות והתנכלות אקראיים. היקף התופעה וההכאות הקשות הן ראייה לכך שלא מדובר בתופעה ספונטאנית אלא בהחלטה, שהתקבלה ככל הנראה בדרג משטרתי בכיר, ואשר יושמה בקפידה, ביד חזקה ובאלה נטויה בכל רחבי הארץ. פרקליטות המדינה – הזרוע המשפטית של המשטרה במדינה מתוקנת ודמוקרטית היה היקף אלימות כזה מדיר שינה מעיני היועץ המשפטי לממשלה או מעיני נשיא בית המשפט העליון, אולם אישים אלה והמערכות המשפטיות שעמדו לרשותם לא נקטו כל פעולה. לא ננקטה כל פעולה ברמה הממשלתית להפסיק את מדיניות המכות והמעצרים, ולא נעשה כל מהלך ממשלתי יזום לזהות מקרי אלימות ולהעמיד לדין את השוטרים האלימים והמתעללים. כתבי אישום והעמדה לדין הוגשו רק באותם מקרים שהאזרחים המוכים התלוננו על האלימות נגדם, ורק בחלק זעום בלבד מהתלונות שהוגשו. תלונות התעכבו ו"נקברו" במח"ש במשך חודשים, וגם כשנבדקו - במרבית המקרים לא הוגש כתב אישום כנגד השוטרים האלימים. סיכומו של דבר: המערכת המשפטית שיתפה פעולה ועבדה בתאום עם המערכת המשטרתית על מנת ליצור מדיניות דיכוי קשה ככל האפשר. בדיונים שהתקיימו בועדת חוקה חוק ומשפט של הכנסת, סינגרו נציגי הפרקליטות על מעשיה של המשטרה. לעומת אלימותה הנמשכת של המשטרה בשטח, מתאר נציג הפרקליטות את המציאות באופן פסטוראלי: "...חשוב לנו מאוד לאפשר את זכות המחאה, לאפשר את זכות ההפגנה, לאפשר את זכות האסיפה, ולנקוט כל צעד כדי שהזכויות האלה יישמרו". (פרוטוקול מס' 476 מישיבת ועדת החוקה חוק ומשפט, 17 במאי 2005). את לקיחת מפגינים לתחנות המשטרה, הגשת כתבי אישום ובקשה למעצר עד תום ההליכים, הסביר נציג הפרקליטות בכך שהמעצרים נעשו רק כאשר שלטי ההפגנה נתלים על תמרור 'עצור' או על רמזורים, ובמקרה כזה המשטרה נוהגת תמיד להגיש בקשה למעצר עד גמר ההליכים. טענה זו הינה חסרת אמת וחסרת שחר. המפגינים ,ככלל, לא תלו שלטים על תמרורים, והשוטרים, ככלל, עצרו אותם ללא כל קשר לשלטים. אולם - מה יותר פשוט מאשר להאשים את המפגינים בדבר שלא עשו ולהצדיק בכך את מעצרי השווא השרירותיים של המשטרה ? " התחושה היא שיש מסר שמותר לעשות הכל " יושב ראש וועדת החוקה של הכנסת, חבר הכנסת מיכאל איתן פנה ליועץ המשפטי לממשלה מני מזוז ואמר לו כי זו בושה למדינת ישראל שתלונות נגד שוטרים אלימים נבדקות במשך שבועות. "את החשודים מקרב המפגינים מחזיקים בבית סוהר והשוטרים האלימים ממשיכים לפעול בשטח" אמר ח"כ איתן. בפנייתו ליועץ ביקש איתן לקיים הליך מזורז לבדיקת תלונות כנגד אותם שוטרים אלימים ולבדוק אפשרות להשעיית השוטר עד לבירור העובדות בעניינו. "אתם מגינים על השוטרים הגנה לא מוצדקת. אם הייתם פועלים במהירות כנגד אותם שוטרים הייתם מחזקים את המערכת אבל בצורה כזו אתם רק מחלישים אותה". (פרוטוקול מס' 561 מישיבת ועדת החוקה, חוק ומשפט, 1 באוגוסט 2005). לדברי איתן "התחושה היא שיש מסר שמותר לעשות הכל". ההטיה הפוליטית של פרקליטות המדינה מאמרים מסיתים ואלימים כנגד מתנגדי הנסיגה מופיעים לא אחת בעיתונות ובאינטרנט. אחד משיאי ההסתה נמצא במאמר שפורסם באתר "וואלה", ב-29/06/2005. במאמר שכותרתו "כך תעיפו את המתנחלים מהכביש" קראו עורכי "וואלה" לציבור, במפורש ובאופן גלוי, לפעול באלימות כנגד מתנחלים שיחסמו כבישים. המאמר קרא להשתמש כנגדם, בין השאר, גם בג'ריקנים של דלק ובשרשראות כבדות. בתשובתה למכתב תלונה בנושא זה ששלחתי ליועץ המשפטי לממשלה, מציינת הפרקליטות כי "לא מצאנו מקום להורות על פתיחה בחקירה...". אמצעי התקשורת התקשורת הציבורית והממלכתית שיתפה פעולה ברצון עם האלימות הממשלתית כנגד המפגינים. השתיקה וההשתקה ירדו כרוכים יחד עם הסיקור האוהד במופגן למדיניות הנסיגה והגירוש של הממשלה. אמצעי התקשורת לא סיקרו את ההפגנות השקטות הרבות שהחל מתחילת שנת 2005 וביטאו את ההתנגדות הציבורית הנרחבת ל"התנתקות". לא סוקרו ההפגנות בצמתי הארץ השונים בהם אזרחים רבים הביעו את מחאתם. באותה מידה גם לא סוקרו ולא נמסר מידע לציבור על מערכת האלימות השיטתית כנגד המפגינים. במקרים בהם חומר מצולם, שחשף התעללות קשה במפגינים, נמסר לנציגים של שלושת ערוצי הטלוויזיה הגדולים - הם לא היו מעוניינים לקבל את העדויות המצולמות האלה. חלק מהכתבים הודה בגילוי לב כי חבל על המאמץ שכן "זה לא יעבור את העורך שלנו". קשר ההשתקה של אמצעי התקשורת מנע את פרסום העובדות. מלכתחילה לא היה סיכוי רב לקבל דיווח אובייקטיבי ומאוזן באמצעי התקשורת הישראליים. כך למשל, חיים יבין, מנחה החדשות הבכיר של ערוץ 1, הוא גם זה שיצר בשנת 2005 סדרה בשם "ארץ המתנחלים" - מישדר תעמולה עויין במסווה של סרט תעודה. סדרה זו שודרה בחודש יוני 2005 – בתיזמון מחושב לפני ביצוע ה"התנתקות", ועל-כן שימשה כסיוע וכליווי טלוויזיוני למדיניות ה"התנתקות" של הממשלה, כשמטרתה הברורה היתה ליצור אוירה עוינת כנגד המתנחלים. אמנון אברמוביץ, המשמש מזה שנים הפרשן הפוליטי של ערוץ 2, והעוינות למעשה ההתנחלות היא הציר הסובב של פרשנותו הפוליטית, קרא לחבריו העיתונאים בתקשורת, ולמערכת המשפט כולה, לעצור כל פעילות משפטית כנגד שרון ולשמור עליו "כמו על אתרוג בחג הסוכות", על-מנת שיוכל לבצע את ה"התנתקות". בהסתמך על נתוני יסוד אלה לא היתה למתנחלים כל תקווה לדיווח אובייקטיבי בתקשורת מגוייסת זו, אבל עדיין אפשר היה לשער כי בתחום השמירה על זכות ההפגנה ועל זכויות היסוד של כל אדם, יבוא מהם סיוע כלשהו – אולם המציאות הראתה גם גם תקוה זו היתה תקות שווא. ובפעולת הגירוש עצמה – "התקשורת התגייסה כולה לביצוע תוכנית ההתנתקות, העצימה את תסריטי האימה על אלימות המתנחלים וסיקרה בחוסר אובייקטיביות, כי תמכה במובהק בהחלטת הממשלה" (מתוך דוח ארגון 'קשב' –'מרכז להגנת הדמוקרטיה בישראל', שפורסם בינואר 2006). במקום לפרגן לקורבנות הגירוש בגוש-קטיף על התנהגות לא אלימה קיבלו הצבא והמשטרה את הקרדיט לאי-אלימות, תוך הסתרת מקרים רבים שבהם הופעלה אלימות קשה וחסרת הצדקה כנגד המגורשים. שעות רבות הוקדשו לטיפול ברגשות חיילי צה"ל, תוך שהקורבנות האמיתיים, הנעקרים מבתיהם ומשדותיהם, שישובם נהרס מול עיניהם, זכו למנות הטפה וביקורת על ניצול הילדים ועל "סחטנות רגשית" של עקורים. חולשתה של הרשות המחוקקת ורדידותה של הדמוקרטיה הישראלית נקודת אור גדולה נמצאה בועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת, בראשותו של ח"כ מיכאל איתן. ועדה זו, שכבר הוזכרה קודם, היוותה את המקום היחיד שבו נידונה האלימות המשטרתית. במהלך הדיונים ביקר ח"כ איתן בכעס רב את מעשי המשטרה ואת תמיכת פרקליטות המדינה במדיניות זו. אך דווקא לאור פעולתה זו של הוועדה, החיובית כשלעצמה, מזדקרת רדידותה של הדמוקרטיה הישראלית. בתיאוריה של מדע המדינה מוסבר כי הפרלמנט היא הרשות אשר מבקרת ובולמת את פעולות הרשות המבצעת. אולם במציאות העגומה שאליה דורדרה הדמוקרטיה הישראלית לא הניבו העדויות הקשות שהושמעו בוועדה כל תוצאה מעשית. הנושא לא עלה על סדר היום הציבורי ודעת הקהל לא התעוררה כנגד האלימות. השליטה המוחלטת של אנשי השמאל באמצעי התקשורת והתעלמות שרי הממשלה מדיוני הוועדה - איפשרו למשטרה להמשיך במעשיה. אנשי ציבור המגלים כל הזמן רגישות כשמדובר בפגיעה אפשרית בפלשתינים, התעלמו מהאלימות כשזו הופעלה נגד יהודים מתנגדי-נסיגה. דומה כאילו נמצאה הוועדה על כוכב לכת אחר המנותק מכל השפעה על הסובב אותה. פרטי הדיונים נרשמו אמנם בפרוטוקולי הוועדה, אולם - המדיניות הממשלתית האלימה המשיכה להתקיים בכל תוקפה ועוזה כשהיא מפליאה - ללא כל שינוי - את מכותיה: השוטרים המשיכו למנוע הפגנות לגיטימיות, כשם שהמשיכו להכות ולעצור ללא כל סיבה. הדיונים היסודיים בועדה והשתדלותו הרבה של ח"כ מיכאל איתן לא עצרו את מסע האלימות הממשלתי. את התוצאה הקשה והמרוכזת ביותר ראינו בפוגרום עמונה. מהרס הדמוקרטיה ב"התנתקות" ועד לפוגרום בעמונה. מה שהתרחש בישראל במהלך שנת 2005 ולאחריה היה תהליך מואץ של הרס הדמוקרטיה הישראלית ושחיקתה עד דק, ובמיוחד כשהדבר נוגע למחיקת זכויות ההפגנה של יהודים המתנגדים למדיניות הנסיגה. ההסתה הממשלתית ששודרה במשך שבועות רבים כנגד "אנשי ימין קיצוניים", הגישה החד-צדדית והמסיתה של קריינים ומנחים בכירים בערוצי הטלוויזיה השונים - רק הכינו את דעת הקהל לבאות, והכשירו את הקרקע לפוגרום הממשלתי שתוכנן בעמונה. תחילתה של 2005 הסתמנה בעלילות-שווא כנגד המתנחלים. התאמתה הסברה כי אם נוצרת עלילה מטעם השלטון במערכה הראשונה, התוצאה תהיה פוגרום ממשלתי במערכה השלישית. אם ישנה הכאה ברוטלית של מפגינים ומתבצעת מדיניות של דיכוי הפגנות והכאות סיטוניות חסרות כל רסן, אם מונעים הפגנות ונשיאת שלטים, אם מחזיקי שלטים נאזקים ונלקחים לתחנות המשטרה, אם מתבצעים מעצרי שווא והטרדות כנגד פעילים המתנגדים לנסיגה, אם מתבצעות מטעם השלטון פריצות אלימות לבתים פרטיים ולקיחת אנשים למעצר ול"חקירה" - אם על כל זאת התקשורת, הפרקליטות, שר המשפטים, היועץ המשפטי לממשלה, נשיא בית המשפט העליון ונשיא המדינה - מתעלמים, מצדיקים ועוברים לסדר היום – הרי זאת הכנה מעשית ונפשית נאותה של כלל אזרחי המדינה לקראת הפוגרום הממשלתי המתוכנן. השלטון שאב עידוד רב מכך שפעולות הדיכוי האלימות במהלך שנת 2005 לא יצרו כל תהודה נגדית בקרב הציבור הרחב, והבין מכך כי כל פעולה כוחנית כנגד המתנחלים תזכה ל"ברכת הדרך" ולתמיכתה האיתנה של התקשורת הישראלית. אלימות יזומה, מתוכננת מראש, בהנחיה ברורה מגבוה. במהלך שנת 2004 ניתנה למימשל האמריקאי הבטחה מטעם ממשלת ישראל כי יבוצע פינויים של עשרות מאחזים שהוקמו בשטחי יהודה ושומרון. אולם הפעולה עצמה נדחתה הן מפאת עצם ההתארגנות ל"התנתקות", והן בשל הקושי לטעון כנגד אי-חוקיות של מאחזים בשעה שהמדינה עוסקת בהריסת 22 ישובים חוקיים לחלוטין שהוקמו בחלקם ע"י יצחק רבין ז"ל, והנמצאים בגוש קטיף כבר למעלה מ-30 שנה. בראיה הממשלתית היתה עמונה נקודת מבחן ליכולת הממשלתית לבצע פינוי של מאחזים. לפיכך – ועל מנת להכין את פינויים העתידי והמתוכנן של מאחזים אלה החליטה המשטרה כי יש לשבור, בהזדמנות זו של פינוי עמונה, את יכולתם של המתנחלים ושל הנוער שלהם, להפגין ולהתנגד לפינוי המאחזים. זו היתה הכוונה ב"מבחן עמונה", ובהתאם לכך נקבעה גם המטרה – יש לבצע חיסול פיזי, לא בהריגתם של המתנגדים לפינוי, אלא בדרך של גרימת פציעות קשות וחבלות חמורות, דבר שיגרום למתנחלים לוותר בעתיד על כל הרהור ולנטוש כל רעיון של התנגדות לפינוי מאחזים. בתדרוכים שניתנו לשוטרים לפני הפינוי הודגש רעיון זה של מכות קשות ואכזריות. האלימות המשטרתית בפינוי עמונה לא היתה ספונטאנית. היא גם לא היתה תגובה לאבנים שהושלכו כנגדם. זו היתה אלימות יזומה, מתוכננת מראש, בהנחיה ברורה מגבוה. לא מעט עדויות מוכיחות זאת. המסר שהועבר מפי המפקדים היתה "להרוג אותם ממכות!". "המשימה שלכם היום", צעק המפקד בתדריך שניתן לשוטרי היס"מ, "היא לפתוח כמה שיותר ראשים של בנות". הימצאותם של עיתונאים וצלמים במקום, והידיעה כי הם מצולמים כל העת – לא הרתיעה ולא מנעה את פעולתם האכזרית והבלתי חוקית ! הם לא חששו מדבר, הם הרגישו כי יש להם חסינות להכות ככל העולה על רוחם ! ענת רוט, בעבר עוזרת פרלמנטרית של ח"כ מתן וילנאי (עבודה), שהגיעה לעמונה במסגרת עבודת דוקטורט שהיא מכינה כחוקרת במכון הישראלי לדמוקרטיה, סיפרה כי המשטרה נהגה באלימות ובגסות ללא כל הצדקה. "המשטרה תקפה את המתבצרים בעמונה על אף שרובם כמעט ולא נקטו באלימות. התגרו בהם, הם פשוט זרקו את האבנים בחזרה", סיפרה רוט בעדותה בפני הועדה לבדיקת ארועי עמונה. נסיונה של המשטרה לתרץ את אלימותה הרבה בכך שנזרקו אבנים לעבר השוטרים – אינה משכנעת ורחוקה מלבטא את האמת. אלימותה של המשטרה היתה מתוכננת ויזומה. זריקות האבנים הקצרות שהיו מצד האנשים שעל גגות הבתים והאנשים שעל הרחבה כלפי אנשי היס"מ הממוגנים היטב, התרחשו רק כתגובה לפוגרום שנעשה קודם לכן באנשים שנרמסו ע"י סוסים והוכו באלות ובאכזריות. לאחר מכן עלתה רמת האלימות של המשטרה לדרגה בלתי נתפסת. המערכת המשפטית-ציבורית בית המשפט העליון דחה את העתירה שתכליתה היתה לאפשר לאנשי עמונה שהות מספקת להעביר בעצמם את הבתים למקום אחר. העתירה נדחתה ברוב של שתים כנגד אחד. הנציגות המוכרת והרשמית של המתנחלים הסכימה לבצע את החלטת בית המשפט הקודמת בדבר הפינוי, וכל בקשתה היתה לאפשר שהות של מספר ימים, שבהם יעתיקו המתיישבים את בתיהם. מה יכול להיות טוב יותר מכך שמקבלים את הכרעת בג"ץ ומסכימים לביצוע הפינוי ? מה היה נכון יותר מאשר להסכים להצעה זו ולמנוע עימות מיותר ? נציגי המתנחלים לא התווכחו כלל על עצם ההחלטה לפנות את עמונה - אולם שתי שופטות בג"ץ, אילה פרוקצ'יה ועדנה ארבל, לא היו מוכנות לכל השהיה. "הצענו לאולמרט הצעה שהיתה בעצם הסכם כניעה, אבל אולמרט לא קיבל את הפשרה כי רצה עימות", אמר ראש מועצת יש"ע בנצי ליברמן, ראש מועצת יש"ע. "היינו סבורים שהצעה כה הגיונית שבה אנו נוטלים על עצמנו לפנות את המבנים, תתקבל", אמר חנן פורת. "נשאלת השאלה - האם כך היו נוהגות שופטות בג"ץ אם הממשלה היתה מבקשת לפנות ממקומם את אלפי הבדווים המתגוררים בעשרות 'מאחזים' בלתי חוקיים ברחבי הנגב ? כלום זו היתה פסיקתו של אהרן ברק אם ערבים מהגליל היו עותרים כנגד הריסתם של אלפי הבתים שנבנו שם ללא היתר ?" (חיים משגב, 05/02/2006, 'מקור ראשון'). פוגרום מטעם המדינה בעמונה בוצעה הכאה שיטתית ומעשי התעללות מזעזעים. זה לא הסתיים אמנם ביהודים הרוגים כמו בפוגרומים הרצחניים בגולה, אולם - גם אם לא נרצחו אנשים בעמונה, אין זה מפחית מעצם מעשי האכזריות שהפגינו השוטרים. מבצעי הפוגרום בעמונה לא היו כפריים חסרי השכלה שהסתערו על שכניהם היהודים בימי הביניים, אלא לובשי מדים שנשלחו מטעם מדינת ישראל, ואשר קבלו הנחיה ברורה ובלתי-חוקית לשבור עצמות, לפוצץ גולגלות, ולגרום לפגיעות גופניות קשות. הם יישמו הוראה זו באופן ברוטאלי כנגד נערים ונערות חסרי ישע, שחשבו לתומם כי הם נמצאים תחת משטר דמוקרטי. הנערים והנערות בעמונה חשבו כי ראוי למחות על מעשה זה של פינוי בתים או חיסול ישוב יהודי בארץ ישראל, ובתמימותם סברו כי הקמת ישובים והיצמדות יהודית לקרקע הלאום הינם ערכים חיוביים ומוערכים במדינת ישראל. על טעות חמורה זו הם שלמו בהכאה אכזרית וברוטלית. יש לציין כי אף אחד מהשוטרים שהיו בעמונה לא קם ואמר כי אינו מוכן להיות שותף למעשים כאלה. פרקליטות המדינה לא חקרה ואינה מגישה כתבי אישום כנגד השוטרים האלימים, וזאת למרות התצלומים הרבים המתעדים את האלימות האיומה. את מה שהתרחש בעמונה ניתן להבין רק מתוך קריאת העדויות המזעזעות. סיכום ביטולה המעשי של הדמוקרטיה בימי ה"התנתקות" לא היה מעשה חד-פעמי שנמשך שבוע או חודש. שנה שלמה של ביטול זכות ההפגנה, מעצרי שווא ומעשי אלימות יזומים, התרחשו מול עיני האזרחים ומול עיניהם של נושאי המשרות הבכירות במדינה. שנה ורבע של מעשים אנטי-דמוקרטיים כבר הטביעו את חותמם בתודעתו של הציבור. הרשות המחוקקת הינה חסרת יכולה לעצור את תהליך ביטול הדמוקרטיה בשל חולשתה היסודית והמובהקת מול הרשות המבצעת. משרד ראש-הממשלה, פרקליטות המדינה, בית המשפט העליון (בג"ץ), מערכת האכיפה הממשלתית (משטרה, שב"כ) והתקשורת החד-צדדית - חזקים עשרות מונים מהרשות המחוקקת. הכנסת הישראלית משמשת רק עלה-תאנה דמוקרטי לפעילותם הבלתי-דמוקרטית של גורמי השלטון שהוזכרו. בישראל של 2006 הדמוקרטיה כבר בוטלה, אולם 40 חברי הכנסת החדשים שנבחרו לאחרונה אינם יודעים זאת עדיין. במדינת ישראל קיימים מוסדות המסמלים את קיומו של משטר דמוקרטי: משרד משפטים, בית משפט עליון, תקשורת אלקטרונית וכתובה – מוסדות שמעניקים תחושה כי מדובר במדינה דמוקרטית. בפועל מתפקדים מוסדות אלה באופן אנטי-דמוקרטי מובהק ומשרתים רק צד אחד של המפה הפוליטית. פרקליטות המדינה פעלה, בתקופה הנידונה, כזרוע משפטית המסנגרת על פעולותיה של משטרה אלימה וכוחנית, במטרה להשתיק ולדכא את מחאתם של מתנגדי הנסיגה. כלי התקשורת, ובמיוחד ערוצי הטלוויזיה, משמשים כגוף פוליטי חד-צדדי, היוצר דעת-קהל עוינת כנגד ציבור המתנחלים ותומכיהם. גישתם זו של ערוצי התקשורת מבטאת עריצות תקשורתית והביאה לביטולה המעשי של הדמוקרטיה. הפוגרום הממשלתי בעמונה היה רק שיאו של תהליך ומסמל את ביטולה של הדמוקרטיה בישראל. אישי ציבור, תחנות הטלוויזיה ומערכות העתונים, לא נזעקו על מעשה עמונה וגם עתה נמשכת השתיקה וההשתקה. האזרחים רואים כי אין מי שימחה כנגד הפוגרום, וגם אין מי שנותן את הדין על המעשים הנפשעים שבוצעו. 
מהרס הדמוקרטיה ב'התנתקות' ועד לפוגרום בעמונה זה לא החל בעמונה, שהיתה רק התוצאה הבולטת והאכזרית של מסע השיסוי הממשלתי כנגד המתנחלים. זה התחיל אי-שם בתחילת שנת 2005 כשחוקק חוק "פינוי-פיצוי". בחוק זה נקבע כי יהודי שלא יעזוב את ביתו ואת אדמתו במועד המדויק שנקבע בחוק, לא יהיה זכאי לפיצוי, ויתרה מכך - הוא יועמד לדין ויהיה צפוי למאסר של 5 שנים ! בכך סתרה מדינת ישראל ומחקה לחלוטין מאה שנים של ערכים ציוניים. כשעלה על הקרקע, בימי המנדט הבריטי, ישוב יהודי – טענו המתיישבים בפני החיילים האנגלים כי זו אדמתם והם לא יעזבו אותה. והנה, מדינת ישראל הוציאה חוק דרקוני שלא רק שאינו מכיר בטבע האנושי של כל אדם לדבוק בביתו ובנחלתו אלא גם מפורר לאבק דק את הדבקות הציונית ואת ההיאחזות העיקשת באדמת הארץ. במדינת ישראל החדשה אין זה חוקי שיהודי יאמר כי הוא דבק בביתו ומתנגד לנטוש את אדמתו. מדינת ישראל אינה מסוגלת להבין את ההיצמדות היהודית לאדמה, וחריגה מלוח הזמנים הקפדני שנקבע בחוק אמורה להביא לסנקציה קשה כנגד היהודי שלא התפנה בזמן. אך לא רק המסורת הציונית נעלמה ונשכחה. חוסר יושר בסיסי ליווה את ההתנהלות של ממשלת ישראל כלפי היהודים המיישבים את הארץ. ערכי הדמוקרטיה, המוזכרת כה רבות בפיהם של מנהיגים ישראליים, סורסו ועוותו עד לבלי היכר. הרוח הרעה שנשבה ממסדרונות השלטון הקיפה את כל המימסדים, החל מהתקשורת וכלה במערכות המשפט. העויינות, הכוחנות, ההסתה וההכפשה היו ללא תקדים. ראש הממשלה מתלונן... על מנת ליצור את האווירה הציבורית המתאימה כנגד המתנחלים לא בחלה המדינה בכל תעלול זול ונמוך, ובכל הכפשה שקרית ובוטה. בתחילת ינואר 2005 פורסם כי הופץ סטיקר מסית שתוכנו הוא "שרון, לילי מחכה לך". יתרה מכך - בישיבת סיעת הליכוד סיפר ראש-הממשלה על הפצת סטיקר זה ואף התלונן על מסע ההסתה נגדו. לא חלף יום והתברר שהקופירייטר המוכשר אינו אלא מודיע משטרתי ! אולם - ראש הממשלה, האחראי על המשטרה והשב"כ, לא חזר בו מהאשמותיו ולא התנצל. מקרה זה הינו חוליה אחת בלבד במערכה מתוכננת של הכפשת המתנחלים ויצירת דעת קהל עוינת כנגדם. מערכת הסתה שלטונית מתואמת ומתוזמנת יצאה לדרך, כשהיא מסתמכת על התקשורת הציבורית החד-צדדית ואויבת-המתנחלים. בתחילת ינואר 2005 מצוטטים ב"מעריב" בכירים במשרד ראש-הממשלה, המצהירים על כך שיש "לשבור למתנחלים את העצמות". ראש-הממשלה עצמו מצוטט כאומר "ראשי המתנחלים מסכנים את קיום המדינה". לא פחות מכך ! מה צריך לחשוב האזרח השומע זאת ? בכיר אחר, איש מערכת הבטחון, צוטט בערוץ 10 כמי שאמר "מתנחלי יצהר מסוכנים יותר מזכרייה זביידי וטלי פחימה". צריך לחזור על כך עוד פעמיים – והציבור יתחיל להאמין. וזאת היתה רק ההתחלה. מניעת כל פעילות הפגנתית ואלימות משטרתית כלפי מפגינים. החל מינואר 2005 מנעה המשטרה כל הפגנה כנגד הנסיגה - גם של נערים צעירים שעמדו על המדרכה והחזיקו שלט בידם. בכל מקרה כזה הופיעו מייד ניידות משטרה שלקחו את המפגינים לחקירה משטרתית. השחרור מהחקירה נעשה רק תמורת התחייבות כספית שלא להפגין יותר. כמקרה מייצג יש לציין את מה שארע ב-31/03/05 בפתח-תקוה. שבעה צעירים, תלמידי כיתה ט' מפתח-תקוה, לקחו כמה שלטים שעליהם סיסמאות נגד הנסיגה מגוש-קטיף, ונעמדו על המדרכה ברחוב קפלן בעיר, ליד המרכז הרפואי 'רבין'. אחרי זמן קצר הגיעו ארבע-חמש ניידות ולקחו אותם למשטרה בטענה של התקהלות בלתי חוקית. כל נער נחקר בנפרד, שאלו מי שלח אותם ולאחר זמן-מה נדרשו ההורים להגיע למשטרה. ההורים הוחתמו על התחייבות כי בניהם לא יימצאו בשבועיים הקרובים במקום שבו התקיימה ההפגנה המאולתרת, וכי הבן יגיע לקצין מבחן כשיתבקש. בנוסף חתמו ההורים על ערבות בסך שלושת אלפים שקלים. (הודיה כריש-חזוני, מקור ראשון, 08/04/2005). היה מקובל בישראל, במשך שנים ארוכות, כי אדם יכול להפגין בפומבי וללא כל אישור. רק הפגנה של 40 אנשים ומעלה דרשה אישור משטרתי. אולם מתחילת 2005 יצאה לדרך מדיניות חדשה שמטרתה החד-משמעית היתה דיכוי וביטול של כל הפגנה כנגד מדיניות הנסיגה. אם הפגנה היא דבר בסיסי בדמוקרטיה הרי שהמצב החדש סימן את ביטולה המעשי. מפגיני שמאל המשיכו, כמובן, להפגין ללא כל הפרעה. מקרים של פעילים שיצאו לשטח לפעילות הפגנתית ונעצרו על ידי המשטרה או צברו שעות ארוכות במעצר - הפכו לשגרה. אנשים שעמדו על המדרכה והפגינו כשבידיהם שלטים, נלקחו לניידת המשטרה, נאזקו, "נחקרו", הושמו במעצר. כל זה נעשה במכוון על מנת למנוע כל פעילות של הפגנה לגיטימית, המותרת בכל משטר דמוקרטי. מקרה מייצג לענין זה היא ההפגנה שנערכה בתחילת מרץ 2005 בצומת ליד מכון ויצמן ברחובות. ארבעה מפגינים עמדו על המדרכה כשבידיהם שלטים נגד ההתנתקות ולא הפריעו כלל לתנועה, ואולם השוטרים שהגיעו למקום כבלו אותם באזיקים, הובילו אותם לתחנת המשטרה והחזיקו אותם ארבע שעות במעצר. המפגין החמישי שחילק כרוזים נעצר למשך 24 שעות ונשאר אזוק עד שהובא בפני השופטת. 24 שעות במעצר ובאזיקים על חלוקת כרוזים ! השוטרים בתחנה הצהירו בפניהם במפורש את מדיניות המשטרה: "קיבלנו הנחיות ויותר לא יהיו הפגנות. מעכשיו תלמדו, אין הפגנות יותר". למחרת, בשעה שתיים לפנות בוקר (!), התייצבו שוטרים בבתי המפגינים, ומסרו להם צו זימון לבית המשפט. בכתב האישום נאמר כי "באותן נסיבות התנהגו הנאשמים באופן הנותן לאנשים בסביבה יסוד סביר לחשוש כי המתקהלים יעשו מעשה שיָפר את השלום או שבעצם התקהלותם יעוררו אנשים אחרים, ללא צורך וללא עילה מספקת, להפר את השלום" (פרוטוקול מס' 471 מישיבת ועדת החוקה, חוק ומשפט, 19 באפריל, 2005) . כתב אישום זה מזכיר כתבי אישום הנהוגים במערכות משפט של משטרים חשוכים הפוגעים בזכויות האדם. מדיניות הדיכוי של הפגנה או משמרת מחאה התממשה בשטח בהכאה מכוונת, מתמשכת וברוטאלית של מפגינים. גילויי האלימות הללו של המשטרה, שכללו מכות, אגרופים, קללות, בעיטות וגרירות, מתחילים משלב תפיסת העצור, דרך ה"חקירה" וכלה בתאי המעצר. חלק מהעצורים אושפזו לאחר-מכן בבתי חולים. מפגינים נעצרו באופן ברוטאלי והובאו ל"חקירה" ולמעצר חסר כל בסיס והצדקה בתחנות המשטרה. עשרות רבות של הפגנות בכל רחבי הארץ, שבהם ניסו אזרחים להביע את התנגדותם הלגיטימית למדיניות העקירה והגירוש, דוכאו ביד קשה ובלא שקדמה לכך מצידם התגרות כלשהי או עבירה על החוק. נגע האלימות לא פסח גם על הדרגות הגבוהות בסולם המשטרתי ושוטרים בדרגות גבוהות ביותר הראו "דוגמא אישית" והשתתפו בפועל בהכאת מפגינים. ארעו מקרים רבים של ילדים שנסעו באופן מאורגן לפעילות הסברה, נעצרו על ידי המשטרה, שוטרי יס"מ התנפלו עליהם ודרשו מהם לשפוך את תכולת כל התיקים ולרדת מהאוטובוס. השוטרים לקחו את תעודות הזהות מהמדריכים שליוו את הילדים, והורו להם לחזור הביתה עם כל הילדים. את התעודות, הוסבר להם, הם יקבלו רק אם יחזרו ליישובם. אוטובוסים רבים שבהם אזרחים, עוכבו במשך שעות רבות ונדרשו לחזור לתחנת המוצא. ויש להדגיש - לא מדובר במקרי אלימות והתנכלות אקראיים. היקף התופעה וההכאות הקשות הן ראייה לכך שלא מדובר בתופעה ספונטאנית אלא בהחלטה, שהתקבלה ככל הנראה בדרג משטרתי בכיר, ואשר יושמה בקפידה, ביד חזקה ובאלה נטויה בכל רחבי הארץ. פרקליטות המדינה – הזרוע המשפטית של המשטרה במדינה מתוקנת ודמוקרטית היה היקף אלימות כזה מדיר שינה מעיני היועץ המשפטי לממשלה או מעיני נשיא בית המשפט העליון, אולם אישים אלה והמערכות המשפטיות שעמדו לרשותם לא נקטו כל פעולה. לא ננקטה כל פעולה ברמה הממשלתית להפסיק את מדיניות המכות והמעצרים, ולא נעשה כל מהלך ממשלתי יזום לזהות מקרי אלימות ולהעמיד לדין את השוטרים האלימים והמתעללים. כתבי אישום והעמדה לדין הוגשו רק באותם מקרים שהאזרחים המוכים התלוננו על האלימות נגדם, ורק בחלק זעום בלבד מהתלונות שהוגשו. תלונות התעכבו ו"נקברו" במח"ש במשך חודשים, וגם כשנבדקו - במרבית המקרים לא הוגש כתב אישום כנגד השוטרים האלימים. סיכומו של דבר: המערכת המשפטית שיתפה פעולה ועבדה בתאום עם המערכת המשטרתית על מנת ליצור מדיניות דיכוי קשה ככל האפשר. בדיונים שהתקיימו בועדת חוקה חוק ומשפט של הכנסת, סינגרו נציגי הפרקליטות על מעשיה של המשטרה. לעומת אלימותה הנמשכת של המשטרה בשטח, מתאר נציג הפרקליטות את המציאות באופן פסטוראלי: "...חשוב לנו מאוד לאפשר את זכות המחאה, לאפשר את זכות ההפגנה, לאפשר את זכות האסיפה, ולנקוט כל צעד כדי שהזכויות האלה יישמרו". (פרוטוקול מס' 476 מישיבת ועדת החוקה חוק ומשפט, 17 במאי 2005). את לקיחת מפגינים לתחנות המשטרה, הגשת כתבי אישום ובקשה למעצר עד תום ההליכים, הסביר נציג הפרקליטות בכך שהמעצרים נעשו רק כאשר שלטי ההפגנה נתלים על תמרור 'עצור' או על רמזורים, ובמקרה כזה המשטרה נוהגת תמיד להגיש בקשה למעצר עד גמר ההליכים. טענה זו הינה חסרת אמת וחסרת שחר. המפגינים ,ככלל, לא תלו שלטים על תמרורים, והשוטרים, ככלל, עצרו אותם ללא כל קשר לשלטים. אולם - מה יותר פשוט מאשר להאשים את המפגינים בדבר שלא עשו ולהצדיק בכך את מעצרי השווא השרירותיים של המשטרה ? " התחושה היא שיש מסר שמותר לעשות הכל " יושב ראש וועדת החוקה של הכנסת, חבר הכנסת מיכאל איתן פנה ליועץ המשפטי לממשלה מני מזוז ואמר לו כי זו בושה למדינת ישראל שתלונות נגד שוטרים אלימים נבדקות במשך שבועות. "את החשודים מקרב המפגינים מחזיקים בבית סוהר והשוטרים האלימים ממשיכים לפעול בשטח" אמר ח"כ איתן. בפנייתו ליועץ ביקש איתן לקיים הליך מזורז לבדיקת תלונות כנגד אותם שוטרים אלימים ולבדוק אפשרות להשעיית השוטר עד לבירור העובדות בעניינו. "אתם מגינים על השוטרים הגנה לא מוצדקת. אם הייתם פועלים במהירות כנגד אותם שוטרים הייתם מחזקים את המערכת אבל בצורה כזו אתם רק מחלישים אותה". (פרוטוקול מס' 561 מישיבת ועדת החוקה, חוק ומשפט, 1 באוגוסט 2005). לדברי איתן "התחושה היא שיש מסר שמותר לעשות הכל". ההטיה הפוליטית של פרקליטות המדינה מאמרים מסיתים ואלימים כנגד מתנגדי הנסיגה מופיעים לא אחת בעיתונות ובאינטרנט. אחד משיאי ההסתה נמצא במאמר שפורסם באתר "וואלה", ב-29/06/2005. במאמר שכותרתו "כך תעיפו את המתנחלים מהכביש" קראו עורכי "וואלה" לציבור, במפורש ובאופן גלוי, לפעול באלימות כנגד מתנחלים שיחסמו כבישים. המאמר קרא להשתמש כנגדם, בין השאר, גם בג'ריקנים של דלק ובשרשראות כבדות. בתשובתה למכתב תלונה בנושא זה ששלחתי ליועץ המשפטי לממשלה, מציינת הפרקליטות כי "לא מצאנו מקום להורות על פתיחה בחקירה...". אמצעי התקשורת התקשורת הציבורית והממלכתית שיתפה פעולה ברצון עם האלימות הממשלתית כנגד המפגינים. השתיקה וההשתקה ירדו כרוכים יחד עם הסיקור האוהד במופגן למדיניות הנסיגה והגירוש של הממשלה. אמצעי התקשורת לא סיקרו את ההפגנות השקטות הרבות שהחל מתחילת שנת 2005 וביטאו את ההתנגדות הציבורית הנרחבת ל"התנתקות". לא סוקרו ההפגנות בצמתי הארץ השונים בהם אזרחים רבים הביעו את מחאתם. באותה מידה גם לא סוקרו ולא נמסר מידע לציבור על מערכת האלימות השיטתית כנגד המפגינים. במקרים בהם חומר מצולם, שחשף התעללות קשה במפגינים, נמסר לנציגים של שלושת ערוצי הטלוויזיה הגדולים - הם לא היו מעוניינים לקבל את העדויות המצולמות האלה. חלק מהכתבים הודה בגילוי לב כי חבל על המאמץ שכן "זה לא יעבור את העורך שלנו". קשר ההשתקה של אמצעי התקשורת מנע את פרסום העובדות. מלכתחילה לא היה סיכוי רב לקבל דיווח אובייקטיבי ומאוזן באמצעי התקשורת הישראליים. כך למשל, חיים יבין, מנחה החדשות הבכיר של ערוץ 1, הוא גם זה שיצר בשנת 2005 סדרה בשם "ארץ המתנחלים" - מישדר תעמולה עויין במסווה של סרט תעודה. סדרה זו שודרה בחודש יוני 2005 – בתיזמון מחושב לפני ביצוע ה"התנתקות", ועל-כן שימשה כסיוע וכליווי טלוויזיוני למדיניות ה"התנתקות" של הממשלה, כשמטרתה הברורה היתה ליצור אוירה עוינת כנגד המתנחלים. אמנון אברמוביץ, המשמש מזה שנים הפרשן הפוליטי של ערוץ 2, והעוינות למעשה ההתנחלות היא הציר הסובב של פרשנותו הפוליטית, קרא לחבריו העיתונאים בתקשורת, ולמערכת המשפט כולה, לעצור כל פעילות משפטית כנגד שרון ולשמור עליו "כמו על אתרוג בחג הסוכות", על-מנת שיוכל לבצע את ה"התנתקות". בהסתמך על נתוני יסוד אלה לא היתה למתנחלים כל תקווה לדיווח אובייקטיבי בתקשורת מגוייסת זו, אבל עדיין אפשר היה לשער כי בתחום השמירה על זכות ההפגנה ועל זכויות היסוד של כל אדם, יבוא מהם סיוע כלשהו – אולם המציאות הראתה גם גם תקוה זו היתה תקות שווא. ובפעולת הגירוש עצמה – "התקשורת התגייסה כולה לביצוע תוכנית ההתנתקות, העצימה את תסריטי האימה על אלימות המתנחלים וסיקרה בחוסר אובייקטיביות, כי תמכה במובהק בהחלטת הממשלה" (מתוך דוח ארגון 'קשב' –'מרכז להגנת הדמוקרטיה בישראל', שפורסם בינואר 2006). במקום לפרגן לקורבנות הגירוש בגוש-קטיף על התנהגות לא אלימה קיבלו הצבא והמשטרה את הקרדיט לאי-אלימות, תוך הסתרת מקרים רבים שבהם הופעלה אלימות קשה וחסרת הצדקה כנגד המגורשים. שעות רבות הוקדשו לטיפול ברגשות חיילי צה"ל, תוך שהקורבנות האמיתיים, הנעקרים מבתיהם ומשדותיהם, שישובם נהרס מול עיניהם, זכו למנות הטפה וביקורת על ניצול הילדים ועל "סחטנות רגשית" של עקורים. חולשתה של הרשות המחוקקת ורדידותה של הדמוקרטיה הישראלית נקודת אור גדולה נמצאה בועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת, בראשותו של ח"כ מיכאל איתן. ועדה זו, שכבר הוזכרה קודם, היוותה את המקום היחיד שבו נידונה האלימות המשטרתית. במהלך הדיונים ביקר ח"כ איתן בכעס רב את מעשי המשטרה ואת תמיכת פרקליטות המדינה במדיניות זו. אך דווקא לאור פעולתה זו של הוועדה, החיובית כשלעצמה, מזדקרת רדידותה של הדמוקרטיה הישראלית. בתיאוריה של מדע המדינה מוסבר כי הפרלמנט היא הרשות אשר מבקרת ובולמת את פעולות הרשות המבצעת. אולם במציאות העגומה שאליה דורדרה הדמוקרטיה הישראלית לא הניבו העדויות הקשות שהושמעו בוועדה כל תוצאה מעשית. הנושא לא עלה על סדר היום הציבורי ודעת הקהל לא התעוררה כנגד האלימות. השליטה המוחלטת של אנשי השמאל באמצעי התקשורת והתעלמות שרי הממשלה מדיוני הוועדה - איפשרו למשטרה להמשיך במעשיה. אנשי ציבור המגלים כל הזמן רגישות כשמדובר בפגיעה אפשרית בפלשתינים, התעלמו מהאלימות כשזו הופעלה נגד יהודים מתנגדי-נסיגה. דומה כאילו נמצאה הוועדה על כוכב לכת אחר המנותק מכל השפעה על הסובב אותה. פרטי הדיונים נרשמו אמנם בפרוטוקולי הוועדה, אולם - המדיניות הממשלתית האלימה המשיכה להתקיים בכל תוקפה ועוזה כשהיא מפליאה - ללא כל שינוי - את מכותיה: השוטרים המשיכו למנוע הפגנות לגיטימיות, כשם שהמשיכו להכות ולעצור ללא כל סיבה. הדיונים היסודיים בועדה והשתדלותו הרבה של ח"כ מיכאל איתן לא עצרו את מסע האלימות הממשלתי. את התוצאה הקשה והמרוכזת ביותר ראינו בפוגרום עמונה. מהרס הדמוקרטיה ב"התנתקות" ועד לפוגרום בעמונה. מה שהתרחש בישראל במהלך שנת 2005 ולאחריה היה תהליך מואץ של הרס הדמוקרטיה הישראלית ושחיקתה עד דק, ובמיוחד כשהדבר נוגע למחיקת זכויות ההפגנה של יהודים המתנגדים למדיניות הנסיגה. ההסתה הממשלתית ששודרה במשך שבועות רבים כנגד "אנשי ימין קיצוניים", הגישה החד-צדדית והמסיתה של קריינים ומנחים בכירים בערוצי הטלוויזיה השונים - רק הכינו את דעת הקהל לבאות, והכשירו את הקרקע לפוגרום הממשלתי שתוכנן בעמונה. תחילתה של 2005 הסתמנה בעלילות-שווא כנגד המתנחלים. התאמתה הסברה כי אם נוצרת עלילה מטעם השלטון במערכה הראשונה, התוצאה תהיה פוגרום ממשלתי במערכה השלישית. אם ישנה הכאה ברוטלית של מפגינים ומתבצעת מדיניות של דיכוי הפגנות והכאות סיטוניות חסרות כל רסן, אם מונעים הפגנות ונשיאת שלטים, אם מחזיקי שלטים נאזקים ונלקחים לתחנות המשטרה, אם מתבצעים מעצרי שווא והטרדות כנגד פעילים המתנגדים לנסיגה, אם מתבצעות מטעם השלטון פריצות אלימות לבתים פרטיים ולקיחת אנשים למעצר ול"חקירה" - אם על כל זאת התקשורת, הפרקליטות, שר המשפטים, היועץ המשפטי לממשלה, נשיא בית המשפט העליון ונשיא המדינה - מתעלמים, מצדיקים ועוברים לסדר היום – הרי זאת הכנה מעשית ונפשית נאותה של כלל אזרחי המדינה לקראת הפוגרום הממשלתי המתוכנן. השלטון שאב עידוד רב מכך שפעולות הדיכוי האלימות במהלך שנת 2005 לא יצרו כל תהודה נגדית בקרב הציבור הרחב, והבין מכך כי כל פעולה כוחנית כנגד המתנחלים תזכה ל"ברכת הדרך" ולתמיכתה האיתנה של התקשורת הישראלית. אלימות יזומה, מתוכננת מראש, בהנחיה ברורה מגבוה. במהלך שנת 2004 ניתנה למימשל האמריקאי הבטחה מטעם ממשלת ישראל כי יבוצע פינויים של עשרות מאחזים שהוקמו בשטחי יהודה ושומרון. אולם הפעולה עצמה נדחתה הן מפאת עצם ההתארגנות ל"התנתקות", והן בשל הקושי לטעון כנגד אי-חוקיות של מאחזים בשעה שהמדינה עוסקת בהריסת 22 ישובים חוקיים לחלוטין שהוקמו בחלקם ע"י יצחק רבין ז"ל, והנמצאים בגוש קטיף כבר למעלה מ-30 שנה. בראיה הממשלתית היתה עמונה נקודת מבחן ליכולת הממשלתית לבצע פינוי של מאחזים. לפיכך – ועל מנת להכין את פינויים העתידי והמתוכנן של מאחזים אלה החליטה המשטרה כי יש לשבור, בהזדמנות זו של פינוי עמונה, את יכולתם של המתנחלים ושל הנוער שלהם, להפגין ולהתנגד לפינוי המאחזים. זו היתה הכוונה ב"מבחן עמונה", ובהתאם לכך נקבעה גם המטרה – יש לבצע חיסול פיזי, לא בהריגתם של המתנגדים לפינוי, אלא בדרך של גרימת פציעות קשות וחבלות חמורות, דבר שיגרום למתנחלים לוותר בעתיד על כל הרהור ולנטוש כל רעיון של התנגדות לפינוי מאחזים. בתדרוכים שניתנו לשוטרים לפני הפינוי הודגש רעיון זה של מכות קשות ואכזריות. האלימות המשטרתית בפינוי עמונה לא היתה ספונטאנית. היא גם לא היתה תגובה לאבנים שהושלכו כנגדם. זו היתה אלימות יזומה, מתוכננת מראש, בהנחיה ברורה מגבוה. לא מעט עדויות מוכיחות זאת. המסר שהועבר מפי המפקדים היתה "להרוג אותם ממכות!". "המשימה שלכם היום", צעק המפקד בתדריך שניתן לשוטרי היס"מ, "היא לפתוח כמה שיותר ראשים של בנות". הימצאותם של עיתונאים וצלמים במקום, והידיעה כי הם מצולמים כל העת – לא הרתיעה ולא מנעה את פעולתם האכזרית והבלתי חוקית ! הם לא חששו מדבר, הם הרגישו כי יש להם חסינות להכות ככל העולה על רוחם ! ענת רוט, בעבר עוזרת פרלמנטרית של ח"כ מתן וילנאי (עבודה), שהגיעה לעמונה במסגרת עבודת דוקטורט שהיא מכינה כחוקרת במכון הישראלי לדמוקרטיה, סיפרה כי המשטרה נהגה באלימות ובגסות ללא כל הצדקה. "המשטרה תקפה את המתבצרים בעמונה על אף שרובם כמעט ולא נקטו באלימות. התגרו בהם, הם פשוט זרקו את האבנים בחזרה", סיפרה רוט בעדותה בפני הועדה לבדיקת ארועי עמונה. נסיונה של המשטרה לתרץ את אלימותה הרבה בכך שנזרקו אבנים לעבר השוטרים – אינה משכנעת ורחוקה מלבטא את האמת. אלימותה של המשטרה היתה מתוכננת ויזומה. זריקות האבנים הקצרות שהיו מצד האנשים שעל גגות הבתים והאנשים שעל הרחבה כלפי אנשי היס"מ הממוגנים היטב, התרחשו רק כתגובה לפוגרום שנעשה קודם לכן באנשים שנרמסו ע"י סוסים והוכו באלות ובאכזריות. לאחר מכן עלתה רמת האלימות של המשטרה לדרגה בלתי נתפסת. המערכת המשפטית-ציבורית בית המשפט העליון דחה את העתירה שתכליתה היתה לאפשר לאנשי עמונה שהות מספקת להעביר בעצמם את הבתים למקום אחר. העתירה נדחתה ברוב של שתים כנגד אחד. הנציגות המוכרת והרשמית של המתנחלים הסכימה לבצע את החלטת בית המשפט הקודמת בדבר הפינוי, וכל בקשתה היתה לאפשר שהות של מספר ימים, שבהם יעתיקו המתיישבים את בתיהם. מה יכול להיות טוב יותר מכך שמקבלים את הכרעת בג"ץ ומסכימים לביצוע הפינוי ? מה היה נכון יותר מאשר להסכים להצעה זו ולמנוע עימות מיותר ? נציגי המתנחלים לא התווכחו כלל על עצם ההחלטה לפנות את עמונה - אולם שתי שופטות בג"ץ, אילה פרוקצ'יה ועדנה ארבל, לא היו מוכנות לכל השהיה. "הצענו לאולמרט הצעה שהיתה בעצם הסכם כניעה, אבל אולמרט לא קיבל את הפשרה כי רצה עימות", אמר ראש מועצת יש"ע בנצי ליברמן, ראש מועצת יש"ע. "היינו סבורים שהצעה כה הגיונית שבה אנו נוטלים על עצמנו לפנות את המבנים, תתקבל", אמר חנן פורת. "נשאלת השאלה - האם כך היו נוהגות שופטות בג"ץ אם הממשלה היתה מבקשת לפנות ממקומם את אלפי הבדווים המתגוררים בעשרות 'מאחזים' בלתי חוקיים ברחבי הנגב ? כלום זו היתה פסיקתו של אהרן ברק אם ערבים מהגליל היו עותרים כנגד הריסתם של אלפי הבתים שנבנו שם ללא היתר ?" (חיים משגב, 05/02/2006, 'מקור ראשון'). פוגרום מטעם המדינה בעמונה בוצעה הכאה שיטתית ומעשי התעללות מזעזעים. זה לא הסתיים אמנם ביהודים הרוגים כמו בפוגרומים הרצחניים בגולה, אולם - גם אם לא נרצחו אנשים בעמונה, אין זה מפחית מעצם מעשי האכזריות שהפגינו השוטרים. מבצעי הפוגרום בעמונה לא היו כפריים חסרי השכלה שהסתערו על שכניהם היהודים בימי הביניים, אלא לובשי מדים שנשלחו מטעם מדינת ישראל, ואשר קבלו הנחיה ברורה ובלתי-חוקית לשבור עצמות, לפוצץ גולגלות, ולגרום לפגיעות גופניות קשות. הם יישמו הוראה זו באופן ברוטאלי כנגד נערים ונערות חסרי ישע, שחשבו לתומם כי הם נמצאים תחת משטר דמוקרטי. הנערים והנערות בעמונה חשבו כי ראוי למחות על מעשה זה של פינוי בתים או חיסול ישוב יהודי בארץ ישראל, ובתמימותם סברו כי הקמת ישובים והיצמדות יהודית לקרקע הלאום הינם ערכים חיוביים ומוערכים במדינת ישראל. על טעות חמורה זו הם שלמו בהכאה אכזרית וברוטלית. יש לציין כי אף אחד מהשוטרים שהיו בעמונה לא קם ואמר כי אינו מוכן להיות שותף למעשים כאלה. פרקליטות המדינה לא חקרה ואינה מגישה כתבי אישום כנגד השוטרים האלימים, וזאת למרות התצלומים הרבים המתעדים את האלימות האיומה. את מה שהתרחש בעמונה ניתן להבין רק מתוך קריאת העדויות המזעזעות. סיכום ביטולה המעשי של הדמוקרטיה בימי ה"התנתקות" לא היה מעשה חד-פעמי שנמשך שבוע או חודש. שנה שלמה של ביטול זכות ההפגנה, מעצרי שווא ומעשי אלימות יזומים, התרחשו מול עיני האזרחים ומול עיניהם של נושאי המשרות הבכירות במדינה. שנה ורבע של מעשים אנטי-דמוקרטיים כבר הטביעו את חותמם בתודעתו של הציבור. הרשות המחוקקת הינה חסרת יכולה לעצור את תהליך ביטול הדמוקרטיה בשל חולשתה היסודית והמובהקת מול הרשות המבצעת. משרד ראש-הממשלה, פרקליטות המדינה, בית המשפט העליון (בג"ץ), מערכת האכיפה הממשלתית (משטרה, שב"כ) והתקשורת החד-צדדית - חזקים עשרות מונים מהרשות המחוקקת. הכנסת הישראלית משמשת רק עלה-תאנה דמוקרטי לפעילותם הבלתי-דמוקרטית של גורמי השלטון שהוזכרו. בישראל של 2006 הדמוקרטיה כבר בוטלה, אולם 40 חברי הכנסת החדשים שנבחרו לאחרונה אינם יודעים זאת עדיין. במדינת ישראל קיימים מוסדות המסמלים את קיומו של משטר דמוקרטי: משרד משפטים, בית משפט עליון, תקשורת אלקטרונית וכתובה – מוסדות שמעניקים תחושה כי מדובר במדינה דמוקרטית. בפועל מתפקדים מוסדות אלה באופן אנטי-דמוקרטי מובהק ומשרתים רק צד אחד של המפה הפוליטית. פרקליטות המדינה פעלה, בתקופה הנידונה, כזרוע משפטית המסנגרת על פעולותיה של משטרה אלימה וכוחנית, במטרה להשתיק ולדכא את מחאתם של מתנגדי הנסיגה. כלי התקשורת, ובמיוחד ערוצי הטלוויזיה, משמשים כגוף פוליטי חד-צדדי, היוצר דעת-קהל עוינת כנגד ציבור המתנחלים ותומכיהם. גישתם זו של ערוצי התקשורת מבטאת עריצות תקשורתית והביאה לביטולה המעשי של הדמוקרטיה. הפוגרום הממשלתי בעמונה היה רק שיאו של תהליך ומסמל את ביטולה של הדמוקרטיה בישראל. אישי ציבור, תחנות הטלוויזיה ומערכות העתונים, לא נזעקו על מעשה עמונה וגם עתה נמשכת השתיקה וההשתקה. האזרחים רואים כי אין מי שימחה כנגד הפוגרום, וגם אין מי שנותן את הדין על המעשים הנפשעים שבוצעו. 
דניאל
חרות שולטים!!!!
חרות שולטים!!!!
חכם
צריך לתת סיוע הומניטרי לקליטת הפליטים במדינות ערב.
צריך לתת סיוע הומניטרי לקליטת הפליטים במדינות ערב.
שירלי2
לך הביתה וולפנזון! (ואל תשכח את קונדי ואת קצבת הגימלאים שלה בדרך ! ) : ________________ והנה מ"פניני" האיש וולפנזון ממסיבת העיתונאים עם רייס : "וולפנזון עם רייס, אמש: "עלינו לשאול את עצמנו אם די בסיוע הומניטרי כדי להביאנו ליעד הנכסף - פתרון של שתי מדינות" (מתוך אתר הארץ , עקיבא אלדר, 3.5.06) (הוא רוצה להרחיב מעבר לסיוע ההומניטרי גם לתת לחמאס) סיוע הומניטרי? ומה עם הומניטריות לעם היהודי? : אני אשמח להית הומניטרית - רק לפני כן בקשה קטנה... נא שהחמאס ימלא אחרי התנאים הבינ"ל: 1) הכרה במדינת ישראל (הזכות של העם שלנו לחיות בעולם הזה... וגם הזכות לנשום אוויר ..) 2) התנערות מהטרור ( בתרגום חופשי, הומניטריות כלפי העם היהודי - אי הרצחם של העם שלנו ע"י ממשלת החמאס-טהרן הרצחנית! שרוצה להשמיד את העם היהודי על אדמתו!) 3) הכרה בהסכמים קודמים שנחתמו עם ישראל - אחרת כל יהיה כאן ג`ונגל וכל אחד יוכל לפעול בלי מסגרת מסודרת של הסכמים - ויהיה כמו במערב הפרוע = טרור. שנית, אם מי שאינו ידיד של ישראל מותר לו להפר הסכמים איתה - אז מה יסיקו השאר? אני חושבת, באופן אישי, שאלו התנאים המינימליים - ההומניטריים כלפי העם היהודי היושב בציון. תאמין לי וולפנזון, שאין כאן שום דרישה דרקונית מוגזמת, להפך - יש כאן את המינימום שבמנימום - זה הקו האדום שלנו ווותר עליו. לא נראה לי שאפר לבוא במו"מ על הזכות להתקיים ולחיות ? אתה מסכים עם זה מר וולפנזון? אני יכולה לנהל מו"מ על האוויר שאני נושמת בחדר כרגע? אני לא סבורה שיש מקום לנהל על זה מו"מ... שירלי2
לך הביתה וולפנזון! (ואל תשכח את קונדי ואת קצבת הגימלאים שלה בדרך ! ) : ________________ והנה מ"פניני" האיש וולפנזון ממסיבת העיתונאים עם רייס : "וולפנזון עם רייס, אמש: "עלינו לשאול את עצמנו אם די בסיוע הומניטרי כדי להביאנו ליעד הנכסף - פתרון של שתי מדינות" (מתוך אתר הארץ , עקיבא אלדר, 3.5.06) (הוא רוצה להרחיב מעבר לסיוע ההומניטרי גם לתת לחמאס) סיוע הומניטרי? ומה עם הומניטריות לעם היהודי? : אני אשמח להית הומניטרית - רק לפני כן בקשה קטנה... נא שהחמאס ימלא אחרי התנאים הבינ"ל: 1) הכרה במדינת ישראל (הזכות של העם שלנו לחיות בעולם הזה... וגם הזכות לנשום אוויר ..) 2) התנערות מהטרור ( בתרגום חופשי, הומניטריות כלפי העם היהודי - אי הרצחם של העם שלנו ע"י ממשלת החמאס-טהרן הרצחנית! שרוצה להשמיד את העם היהודי על אדמתו!) 3) הכרה בהסכמים קודמים שנחתמו עם ישראל - אחרת כל יהיה כאן ג`ונגל וכל אחד יוכל לפעול בלי מסגרת מסודרת של הסכמים - ויהיה כמו במערב הפרוע = טרור. שנית, אם מי שאינו ידיד של ישראל מותר לו להפר הסכמים איתה - אז מה יסיקו השאר? אני חושבת, באופן אישי, שאלו התנאים המינימליים - ההומניטריים כלפי העם היהודי היושב בציון. תאמין לי וולפנזון, שאין כאן שום דרישה דרקונית מוגזמת, להפך - יש כאן את המינימום שבמנימום - זה הקו האדום שלנו ווותר עליו. לא נראה לי שאפר לבוא במו"מ על הזכות להתקיים ולחיות ? אתה מסכים עם זה מר וולפנזון? אני יכולה לנהל מו"מ על האוויר שאני נושמת בחדר כרגע? אני לא סבורה שיש מקום לנהל על זה מו"מ... שירלי2
מאמין
אל תתיאשו. דיברתם לעיניין. אמרתם אמת. לא הפחתם ברווזי שווא בדבר חתימות או סקרים שאוטוטו אתם עוברים. מה שחשוב שהעברתם מסר נכון. אם תתמידו אתם תהיו הפתעת הבחירות הבאות כשהעם יחפש פיתרון אמיתי לבעיות היסוד. חג עצמאות שמח למרות הכל ואף על פי כן- המדינה היא שלנו לא של הממשלה הזדונית ששלחה ידה לתת מה שלא שייך לה והיום חוטפת טילים כל יום.
אל תתיאשו. דיברתם לעיניין. אמרתם אמת. לא הפחתם ברווזי שווא בדבר חתימות או סקרים שאוטוטו אתם עוברים. מה שחשוב שהעברתם מסר נכון. אם תתמידו אתם תהיו הפתעת הבחירות הבאות כשהעם יחפש פיתרון אמיתי לבעיות היסוד. חג עצמאות שמח למרות הכל ואף על פי כן- המדינה היא שלנו לא של הממשלה הזדונית ששלחה ידה לתת מה שלא שייך לה והיום חוטפת טילים כל יום.
חילוני שפוי
כמה קולות קיבלתם בסוף!?
כמה קולות קיבלתם בסוף!?
שרקי
גיבינמט אם האנגלית
גיבינמט אם האנגלית
שרקי
מי שמצביע איחוד לאומי מפדל מצביע לאולמרט שונעים את האיחוד ל מפדל
מי שמצביע איחוד לאומי מפדל מצביע לאולמרט שונעים את האיחוד ל מפדל
דין
אני רוצה להצטרף לחרות
אני רוצה להצטרף לחרות
שאול
יאנה 10 !!!!! ואנשי מרץ שמאלנים גזענים אנטישמים. שונאי עולים ויהודים וכל מי שלא חושב כמוהם.
יאנה 10 !!!!! ואנשי מרץ שמאלנים גזענים אנטישמים. שונאי עולים ויהודים וכל מי שלא חושב כמוהם.
בנימין
חג חרות שמח למפלגת חרות. מי יתן ותזכו להוציא את עם הנצח לחרות מאוביו שבפנים
חג חרות שמח למפלגת חרות. מי יתן ותזכו להוציא את עם הנצח לחרות מאוביו שבפנים
יעל
רציתי לאחל לכם חג שמח ןלאמר לכם: אל תתיאשו, הרבה אנשים יודעים שאתם צודקים. גם הרצל היה במיעוט והנביאים אותו דבר. תמשיכו וקליינר יהיה ראש ממשלה. חבל רק שאתם לא מסלקים את ניבולי הפה באתר
רציתי לאחל לכם חג שמח ןלאמר לכם: אל תתיאשו, הרבה אנשים יודעים שאתם צודקים. גם הרצל היה במיעוט והנביאים אותו דבר. תמשיכו וקליינר יהיה ראש ממשלה. חבל רק שאתם לא מסלקים את ניבולי הפה באתר
|
|
עמוד הבית |
|
| עלינו |
|
| חדשות |
|
| מצע |
|
| בחירות |
|
| סניפים |
|
| דעות |
|
| הסטוריה |
|
| אישים |
|
| ארכיון |